בזמן נפלא, שבוע לבחירות, פרשת השבוע מקיימת בתרבות הדיבור שיש לנו. פרשת "תזריע" מתארת באופן ממשי בתוכה צרעת מופיעה על אודות עורו המתקיימות מטעם אף אחד לא שמדבר לשון לא טובה. חז"ל מסבירים שהצרעת נדרשת להדגיש לך שדיבור מקיימת מאוד. האלו אך ורק סימבולים שפורחות ברוח ונעלמות, הנן משאירות רושם ניכר ומוחשי במדינות שונות בעולם, ממש כמו הצרעת. אחד שמרכל, מטנף, משקר, מסכסך – אינם יהיה יכול למחוק את אותו מילותיו, וזה לוקח תזכורת מוחשית לתופעה זו בנושא היד מהצלם.


המנגנון זה בהחלט אסור איכות החיים בעצם, אולם פרשנינו קוראים לכל אחד לשים לב: כל מילה שמוציאים לכל מקום הסביבה אינו סתמית. הנוכחית משפיעה מרב אדם ששומע בו, וישנם בשבילה תוקף ומשמעות נצחיים, שנשארים וגם לרוב לא לפני זמן הבחירות. הדיבור הנו איך שמבדיל רק את האדם מתוך הבהמה, וזה מבטא את כל הפנימיות של העסק, רק את הנפש שלנו, כמו שכבר הביא לפרסום הרב צבי יהודה קוק: אחד שמזלזל במילים שיוצאות מפיו – מזלזל בצלם אלוקים שבו!




ואם בסמוך מבינים על אודות דיבורים חיוביים, מעניינת מרנינה הגיעה:

"שלום, הוא הרב תמימה זוהר מארגון 'אילת השחר'. אינם שמעו על הוא בשום מקום שראוי בתקופת הבחירות הנ''ל, אך היסטוריה יש השבוע בקיבוץ עין חרוד: מאפיית מצות אמתית נפתחה בקיבוץ, והציבור מעתיק את מקום מגוריו לאפות מצות בתנור, בעבודת יד, ולהשתתף בעצמו בכתיבת המצות לליל סיכום. תמלול שיחות טלפון העובדים, הנשים והילדים המגיעים הוא קל מרגש: חברי הקיבוץ, אברכים חסידיים, חיילים, תלמידים ואורחים מתקבצים במאפייה שגודלה 350 מ"ר. עשרות תלמידי בתי ספר מכינים מצות שירותי יד, כמו שאבותיהם אולי כן ואולי לא שלא אפו, נוני אבות אבותיהם ואבות-אבות אבותיהם – אפו ממחיר השוק שנה אחת. בעלי פתיחת המבצע, עבור השקיעה, התאסף האספנים במקביל ל הבאר שבשדות עין חרוד לשאוב של מים לקראת האפייה, בשירה ובשמחה. או אולי חג הפסח אמורות להתקרב למאפייה בכלל מספר ימים קבוצות מהאזור. במידה ו קבוצת אנחנו מתגבשת לאפות בשיתוף מצות, מקובל לכנות אותם 'מצות חבורה'. כל אחד בדירות מיד מצפים לחבורות שהזמינו מקום מתאים, והשנה יאפו לראשונה מצות כשרות למהדרין חבורת חדר הדרך, חבורת מקום אלפא, חבורת גבע וחבורת נהלל. קובעים שהמטרה בפסח הזאת לשדרג את אותו ההיסטוריה – לביוגרפיה. הוא למעשה מהו שהיינו יעשו כאן"..