לצורך מדריכת התיירים במדינת ישראל ממוצא בריטי, קיי וילסון, ה- 18 בדצמבר 2010 התחיל מאוד למשל מדי יום שלם רק את. הזאת יצאה לטיול בעזרת חברתה הנוצריה האמריקנית קריסטין לוקן, וגם נהנו מזמן רגוע ביער מטע מערבית לירושלים - יער חלק עצי אורן, יונקי דבש ופרחי בר.

שני הנשים ישבו בנושא סלע ופיצחו גרעיני חמנייה באותו מקום צלו של עץ חרוב. קריסטין זמזמה רק את "אי בו חוץ מ לקשת", כשקיי הבחינה במספר גברים בטווח מסוג כ- 20 מטר, מסתתרים בודדת השיחים.

"יש לכם מים?" קרא אחד מהם בעברית במבטא ערבי.


קיי, שחשדה שבה, אמרה לקריסטין, "בואי נסתלק מפה", ושלפה אולר שובב מהתרמיל לחיית המחמד, ליתר יודעים.

הצרות ממש לא איחרו להגיע. הגברים הסתערו במעלה הגבעה והתנפלו על אודות 2 הנשים, קשרו את כל ידיהן בשיתוף שרוכים מאחורי הגב וחסמו אחר פיהן.

"לא רציתי לצרוח, בגלל אינו רציתי שאנו יבהלו ויהרגו אותנו", סיפרה קיי ל-Aish.com בתוספת ל ביתה שמחוץ לירושלים, פרק זמן מהיר בסיומה של שיווק אתרים טקסט הזכרונות לה, The Rage Less Traveled.

הנשים הוחזקו כאסירות לאורך שלושים שניות השייך אימה טהורה. "יותר מכל חששתי להיחטף", מספרת קיי. "אבל מעט יותר היכן שדאגתי לשלומי, הרגשתי אחראית לקריסטין, שהייתה למעלה עדינה. נחרדתי להבין במדינה בתא אפל, מלוכלך ומעופש, מורה לנהיגה ליחס מחפיר ולמגוון עינויים אינן אנושיים".

קיי ניסתה בשיטות יצירתיות להשתחרר. זו גם הראתה למחבלים את אותה תג מלווה הטיולים לרכבת התחתית ואמרה שאוטובוס מוצהר תיירים נועד בקרוב לברר אותן. כשזה איננו עמל, אמרה קיי לקריסטין למקם פנימיות מסוג רואים התקף אפילפטי, ע"י תקווה שמשבר רפואי יהווה סיבה לגברים להיבהל ולשחרר אותן. קיי נאחזה במה שויקטור פרנקל מכנה הקרוי "אשליית המתקת העונש" - מיהו מנסה לעשות הרוב על מנת לפייס את אותן דעתו מסוג התוקף, בתקווה שהוא ישחרר את הפעילות. "המציאות בכל איתנה, שהדבר נגיש בלתי נתפס - להירצח. הרי המחשבות נודדות לאופציה הקלה הרבה יותר - 'אנחנו נצא מזה'", אומרת קיי. "אמרתי לערבי, 'בבקשה אל תהרוג אותנו'. הינו הניח רק את ידו על אודות לבו והבטיח לי: 'אנחנו גבוהים. אנשים שלא הורגים'". לפרטים נוספים הגברים השווי שיחת אייפון לבדוק את אותו הגעה של אוטו המילוט ואז כפו על גבי שני הנשים לכרוע - כשהן כפותות ופיותיהן חסומים - ולהתכופף כשראשיהן כלפי מטה.

"הוא הוציא את אותה הסכין שלו, באורך כשלושים סנטימטרים, ודחף את הראש שלי קדימה", מתארת קיי. "מזווית העין ראיתי הבזק חשמל - זה הייתה חמה שבהקה בעניין הלהב. חיכיתי שהוא יערוף את ראשי".

נשמעה צעקה "אללה אכבר!" ומתכת משוננת פילחה את אותן גבה השייך קיי.

קיי הצליחה לנעוץ רק את האולר שלה בירכו שהיא התוקף. דמו התיז על שרוולה.

קיי ספגה תריסר דקירות שונות - "הם דקרו כאילו נקרא כלום", זוהי מציגה, "עם סיגריית מרלבורו ביד אחת בלבד וסכין בשנייה".

הסיכוי העיקרי ששייך ל קיי, באיזה אופן חשבה לעצמה, הינו להציב פני מתה. "ידעתי שאנשים מתים בעיניים פקוחות, הרי נפלתי על אודות הצד, בעיניים פקוחות לרווחה". בעשותה בכל זאת, הינה עדה קיי למחזה שאין היא נתפס: קריסטין חברתה נשחטה למוות לנגד עיניה.

מתוך אמונה שעבודתם הושלמה, הגברים עזבו. נתונה בהלם חמור, נשארה קיי חסר תזוזה אודות אינו רטוב. שניה לאחר מכן הזאת חשה את אותה שאינו רטוב רועדת מצעדים. התוקפים חזרו בשביל לרכוש וידוא הריגה.

אלו גלגלו את כל קיי אודות גבה. "הבטתי מאמיר אל השמיים והרגשתי את הדבר נועץ את אותו הלהב בחזה שלי".

הלהב החמיץ את לבה בסנטימטרים ספורים. איכשהו, הזו הצליחה אינה למצמץ, אינן להתכווץ ושאינם לזוז. לסיכום פסוקו של עניין, הגברים עזבו.

יער מטע הציורי, בתוספת ל חלל שמש

צעדת המוות

תוך שימוש עצמות שבורות - שחלקן מנקבות את אותה ריאותיה וכדו' מבצבצות ע"י גבה - הייתה קיי נחושה בעשיית מעשה מי אחרון המתקיימות מטעם אוטונומיה: להיות את אותו קברה. "הייתי מלאת התרסה", הזו מגלה. "גם או גם יכולתי לזוז סנטימטר אף אחד לא רק, התכוונתי למות בסקטור שאני בוחרת".

בידיים קשורות מאחורי גבה, פיה חסום ואפה מקיף בדם ובוץ, כשהיא מדממת למוות, כשלה קיי יחפה במורד הגבעות הקוצניות לכיוון המכונית שלה - "כדי שהרשויות תוכלנה לבקש את אותה הגופה שלי".

זאת השתמשה בלשונה בשביל להסיט הצידה חתיכות קיא למען אינן תיחנק למוות והעסיקה את אותה מחשבותיה על-ידי מעשה לסגור עיבוד מוסיקלי לשיר "אי בכל שיער חוץ לקשת".

זו המשיכה לבחור, פצועה קשות. פניהם המתקיימות מטעם אהוביה, מעוותות מצער, הופיעו לנגד עיניה. "הבטתי כלפי מייקר וחשבתי: אלוהים סופר חלל גדול, נולד מאוד נדיב. והוא סופר כועס".

24 רגעים וקילומטר וחצי בעתיד, באה קיי לאזור פיקניק בו הינה קבוצה שערכה פיקניק. האישה ההרה הרימה את אותן מבטה וצרחה, קולה משגר הדים בכל מקום רחבי היער.

אמבולנס פינה את אותה קיי אל הבית החולים הדסה. באוויר הניתוח, דבר בעת האחרונה המתקיימות מטעם זוכרת נולד האירוניה ואת נצנוץ המתכת למקרה המנתח היהודי פנה לעמיתו הערבי-ישראלי ואמר להם, "מוחמד, תעביר עבורינו את אותם הסכין".


בינתיים, ביער, צוות מנקים המתקיימות מטעם 400 אשת שכלל חיילים, כוחות משטרה ומתנדבים, הערך איתור את אותן קריסטין. להדרש בוקר נמצאה גופתה שהושחתה.


קריסטין לוקן נחשבה בטעות ליהודיה ונרצחה על-ידי מחבלים ערבים.

התאמה של DNA

באותו לילה, סדרת הניתוחים שעברה קיי הופרעה בעיקרם על-ידי חוקרי המשטרה, שקיוו מסוג תשרוד זמן יקר די על מנת להעניק לו רעיון. קיי סיפרה לחוקרים של פצעה את אותם התוקף לעוזרת באולר. אפילו שהחולצה לחיית המחמד הינה ספוגה בדמה, הצליחו בעלי המעבדה המשפטית לבודד חמש טיפות מדמו מטעם התוקף על שרוולה. החוקרים הזינו את כל המידע על אודות ה- DNA למאגר הפרטים וזהותו השייך התוקף הופיעה כהתאמה טובה.

תוך 48 זמן ניכר מהפיגוע עצרה המשטרה רק את 2 התוקפים ואת שאר 13 המחבלים בתא הטרור שבבעלותם. הם התוודו אודות הרצח ולמחרת איכות החיים נלקחו על-ידי השוטרים שוב ושוב ליער למען לשחזר את אותו הפיגוע. יכולים להיות תיארו בגלל בילו את אותן הלילה ביער, ממתינים לקורבנות. "באנו להרוג יהודים", יכולים להיות קבעו בסרטון השחזור. "בלי פקטור, תמיד כדי להרוג יהודים".

המחבלים הודו וגם בפשעים רבים נוספים: אונס, גניבה ורצח נטע שורק, שנדקרה למוות עשר חודשים לפני בהרי יהודה. ("היה חשד שנטע התאבדה", מספרת קיי, "והדבר טיהר את אותו באתר זה והחזיר לחיית המחמד את כל כבודה").

בנושא האומץ והתושייה שהפגינה בשימוש באולר, קיבלה קיי ציון לשבח ממשטרת ארץ ומהשב"כ.

"הנביא זכריה (ד,י), אומר 'מי בז עבור יום קטנות', מראה קיי. "אני חושבת היאך אולר קטן הוביל לחיסולו המתקיימות מטעם תא טרור ולכך את החומרים רוצחים יושבים בכלא".


טראומה ידנית ורגשית

“היו עבורינו כל משמעותית כאבים ועצמות שבורות", זוהי מספרת. "זה כמו למשל הבדיחה בדבר שני יצור יהודיות במסעדה. המלצר ניגש אליהן ושואל, 'יש משהו כיוון בסדר?'"

באותו יום שלם ביער, הזדקנה קיי בעשר שנים לא פחות מ. את כל השנתיים הבאות הזו בילתה בהחלמה, כשלמרות גובהה (1.63 מ'), משקלה יורד לפחות מ- 40 ק"ג. "אני וכו' סובלת מכאב כרוני, כמו למשל כאב שיניים במקומות אחרים הגוף שלי", הזאת מספרת. "כואב עבורנו בכל מקום אחת שאני נושמת עמוק - תזכורת מתמדת לפיגוע".

קיי חוותה כמו כן פןסט-טראומה נפשית קיצונית. "הלילות היוו אינסופיים וגם הימים הרגישו למשל הלילה", זוהי מגלה. "היו לנו פלאשבקים בהם ראיתי את אותו קריסטין מתעוותת וצורחת בזמן שהמחבל נועץ את אותו הסכין ומצמיד אותה לקרקע. מעכתי אחר הכרית שלי בדמעות".

מהסתכלות רגשית מגיעה קיי לתחתית: "איבדתי את כל החנות שלי, את אותם הבריאות שלי, את כל העצמאות שלי, את אותן ההכנסה שלי, את אותה התיאבון, את השינה, את כל השגרה, את אותה האנונימיות שלי, את אותם התמימות שלי ואת הרגשת הביטחון".

קיי סבלה מאשמת ניצולים בעניין באופן זה שהובילה את כל קריסטין אל מותה. "קריסטין הייתה צריכה לחיות עד טווח גיל 90 ולמות לישון רכה בשיתוף מצעי כותנה ורודים, מוקפת באהוביה", הזו מקוננת.

כטיפול להפרעת הדחק הפוסט-טראומטית הקשה, עברה קיי התיקון של בחשיפה הדרגתית, תכליתו נודעה לעשות לסגירת מאגר, על-ידי שוב לחפש הרצח.

“אמרתי למטפלת: אני בהחלט שלא חוזרת אליהם. תני עבורינו לחזור על גבי הינו שוב: בגדול גם מיליון קיימת, אני בהחלט גם פעם לתמיד אינו חוזרת ליער דבר זה. או לחילופין כמעט לכל יער את אותו לצורך הפרמטר. בנוסף רק אחת בחיים".

כצעד מכריע ביותר הסכימה קיי לעמוד בשטח עץ לאורך חמש דקות. שירותי הקלטה ותמלול לאט, דבר את אותם דבר, זו התקדמה בטיפול ובסופו של דבר חזרה ליצור הרצח.

“ביליתי הרוב משך במחשבה בנושא הרוצחים", זו גם מספרת. "אבל כל אחד עובר לנכס בתוכה הינו מהר משונה. נקרא נוח מעניק לקבלן מקום בראש שלך ושואב את אותם סולאריות שלך". ולמרות וכל זה, מזכירה קיי לעצמה ש"להתעורר מאוד בוקר בכאב פיזי ורגשי הוא למעשה בצורה משמעותית יותר מושלם להתעורר בכלל".


לכתוב את אותו הסיפור

קיי מתארת בדרמטיות את אותו ההתקפה ואת ההתמודדות שבעקבותיה בספרה האפשרי, The Rage Less .Traveled

“אני חשה מחויבות להעיד על מה שקרה. בלבד מדוע שהרוע מסוגל להביא, כי אם אודות הטוב שנחוץ בישראל. מכיוון זו תחום עסק בתוכה בני האדם איבד מישהו מטרור, בשטח בו פיגועים הם ככל הנראה חלק בלתי פוסק מההיסטוריה היהודית, אני בהחלט מסוגלת להסתמך בדבר ניסיונם מסוג נלווים. כחלק מ השיטה זכיתי לפגוש הרבה גבוה ונדיבות. וכך גם על גבי באיזה אופן הייתי דורש להעיד".

קיי נולדה בלונדון, הגיעה לישראל בין השנים 1986 ועלתה רשמית בשנת 1991 מזמן מלחמת המפרץ. "תמיד החשבתי רק את באופן עצמאי ליותר ישראלית עוזר ב יהודיה", הנוכחית מציגה. "עליתי אליכם בשביל להיווצר חלוצה. נוני כיום שכמעט נרצחתי מפני היותי יהודיה, הבנתי שכבר מוטב שאהיה כדלקמן. אז התחלתי ללמוד למעלה בדבר היהדות".

באיזה אופן מגיבה קיי לשאלה הבלתי נמנעת, "איפה שימש אלוהים בזמן הזה?"

"זו השאלה הלא נכונה. השאלה היא: אייכה - איפה אתה [התייחסות לנזיפתו המתקיימות מטעם אלוהים באדם בבראשית, ג,ט]. היכן הינו האדם? כל מה יוכל בן-אדם להרוויח זאת? לארץ איננו אשכח את כל התמונה הזו כשהוא עמד לדקור אותך בחזה. הסתכלתי יותר מכך וראיתי את השקיעה המדהימה, שהוסתרה חלקית על-ידי הצללית שהיא ידו שהחזיקה את אותו הסכין. את זה נודעה יד שאלוהים ברא, ודבר זה הוא נקרא כאילו אלוהים נבחן מאחוריו ואומר, 'סכין יש בידי להציל פועלים, או גם לרצוח'".

לדברי קיי, יש להמנע מ בתוכה מרירות. "אם אאשים את כל אלוהים אודות ההרס שאירע במערכות, אז הייתי וכרחה אפילו להאשים אותו אודות הגאולה היומיומית שלי".

ב- 11 בספטמבר, 2011, 9 חודשים עם תום הפיגוע (וביום השנה העשירי לפיגועי ה- 11 בספטמבר), התעמתה קיי בשיתוף תוקפיה במעונכם החוק. זה התוודו בגאווה בדבר הפשע וגם צחקקו כחלק מ השימוע. "לעולם לא אסלח לתוקפיי", זו גם אומרת. "הם לא הפגינו בכל חרטה, מירב צער, מרבית סכנה מעונש. יכולים להיות אמרי שהיו עושים בכל זאת

שוב".

התוקפים נידונו למאסר רוב, אך קיי חוששת שהם רשאים להשתחרר זמן אלו כחלק מ חילופי שבויים. חודש לאחר החוקים, שוחרר החייל בארץ החטוף גלעד שליט במהלך חילופי שבויים, עבור 1,027 אסירים, מגוונים העובדות יחד עם דם על ידיהם, שנידונו למספר מאסרי תבל. תמלול משפטי מחיר הבינה שזה יהיה יכול לציין וגם את אותם התוקפים לרכבת התחתית.

"זה הותיר השירות שטופת זיעה: מהו אם, אחרי שחרורו, המטופל זה בטח ינסה לבדוק אותי? לראשונה ב- 25 השנים שאני חיה במדינה, חשבתי לעזוב את ארצנו, או שמא ימצאו מקום פנוי מעסקת חילופי שבויים. נולד ממש הפחד, משמש העדר הצדק. או אולי החיים אני בהחלט נחושה בדעתי: הגברים האלו יצאו מהכלא אודות גופתי המתה".

בכל בית החוק, קיי מנחמת את אותה הוריהן השייך קריסטין לוקן ונטע שורק.


חיוניים ששייך ל כוונה

כשהחלה להחלים, הבינה קיי שהנקמה הכי טובה בטרור זו גם להתגורר פעילות בעזרת משמעות. "כששכבתי בלילה בתבנית ההחלמה, היווה עבורנו תקופה לדעת את אותן עצמי: כשאוכל לצאת מהמיטה, איך אעשה בעזרת חיי האדם שלי?"

קיי נלחמה בנטייה מסוג קרבנות להתבוסס ברחמים עצמיים. "התקרבנות היא כל מה מאוד מרוכז לבד, התבוננות בעניין החיים מהסתכלות מטעם 'זה מנקה נחוץ אליי'. הינו בייחוד מגביל", זוהי מגלה. "כשאמות, אני בהחלט לא מעוניין להיזכר בעמידה בתור 'ההיא שנדקרה'. הייתי מעוניין להיזכר בעודנו יחד עם זאת שעשתה דבר מושלמת עקב זה הנקרא נדקרה".

קיי שאבה השראה מהמאמר “The Virtue of Hate” מאת הרב מאיר סולובייצ'יק, הטוען כי זעם כלפי מעשים מסוג חוסר צדק, אלימות, רשע וחוסר סובלנות הזו תגובה מוסרית.

קיי הפנתה את אותן האנרגיות לרכבת התחתית למערכת ה"תשלומים על פיגועים", לפיה הרשות הפלסטינית משלמת למחבלים - הכולל התוקפים לרכבת התחתית - קצבה חודשית נדיבה, שלדברי קיי, מגיעה לסכום "גבוה פי עשרה היכן שהממשלה בארץ מספיקה לי כקצבת נכות".

קיי נשאה תוספים באו"ם ובפני הפרלמנט ההולנדי ושידלה ממשלות מערביות להפסיק את כל הסיוע הזר שמממן טכני סכומים הנל. "אני מעוניין לבדוק שהפסיכופתים קרי-הדם האלו יפסיקו לקבל כעת אחר כספם של משלמי המיסים האמריקנים והאירופאים על רציחת אזרחים אמריקנים ואירופאים", זאת מגלה. קיי יצרה מיזוג יחד ממחיר השוק עיתון, תחנת רדיו וטלוויזיה בריטיים, אולם הם סירבו לראיין במדינה, כיוון שהסיפור שלה שלא תאם את אותן הנרטיב שהיא "הקורבנות הפלסטינית". בנוסף זאת מאמר כמעט לכל תושבי הפרלמנט הבריטי. "צירפתי תצלום פצעי הדקירה שלי, שהיו מחרידים מאוד, ואמרתי להם: 'תפסיקו לשלם עבורה שכר לפראים האלה'. תמיד כמה טרחו להגיד לנו בחזרה".


שביל האבנים הצהובות

ככל שקיי חשבה למעלה בדבר קורבנות - ונחישותה איננו להבטיח בידה להגדיר רק את חייה גדלה - איך זו ראתה בסיפור לעוזרת באיזושהי בדיקת מומחים לסיפור הפלסטיני הלאומי.

"באופן קולקטיבי, הפלסטינים אימצו דומות השייך סבל. מגיל הגן, מלמדים הילדים פלסטיניים לשנוא", זוהי מגלה. "זהו מיהו העניינים המתויירים שמשאיר רק את העם הפלסטיני בעמדת נחיתות. הקורבנות גוזלת העובדות את אותו החיפוש אחר גלות ומקבעת אותם במצב של סבל. קרבן נושם דרך דתית לפיצוי, תגמול בנושא באיזה אופן שהחיים אינה הוגנים. יחד עם זה, היום איננו הוגנים. ולרחם בנושא עצמך כל הזמן פירושו לתת את הדעת לחיים בבוז".

כדי לסייע לפתור את אותן הקטע הוא, תוך שימוש משרד פלסטינית יצרה קיי את “Yellow Brick Road”, פעילות שמלמד צעירים פלסטינים לקבל כעת אסמכתת ולדחות רק את הקורבנות. שביל האבנים הצהובות הקימו אולם אירועים לשעות שאחרי אזור הצבע במחנה פליטים פלסטיני בכדי להורות אותה אנגלית, אמנות ומוסיקה. התוכנית אף מראה ילדים צעירים לאבד בכבוד בספורט, וכיצד לקחת הרבה אחריות על תוספים יומיומיים כמו איסוף אשפה.

"אני רוצה שהחוויה המחרידה שלי מאפשרת לילדים האלה להשתחרר מכבלי השקרים שמספרים לקבלן ושהם מדברים לעצמם", זו מציגה. "אין ולהתבטל 'מוסרי' בדבר דבר שאונר"א יבצעו - אלו כובלים אנשים במקרה השייך קורבנות תמידית. הם ככל הנראה ירגישו יותר טוב אם יבצעו מוצר כדי אחרים".


יחסים בעלי הערבים

בשנים שחלפו מאז הפיגוע, הפכה קיי לדמות בעיקר בפיוס 1 יהודים לערבים. כמו, יחיא מחאמיד - נער מוסלמי מאום בתוך פאחם - יצר עמה קשר. "הוא התחיל כשונא שהיא ישראל", אומרת קיי. "ועם זאת, נתהוותה בינינו בתי עסק וכעת הוא התגייס לצה"ל". זאת עבדה אף עם גבריאל נדאף, כומר יווני אורותודקסי שעודד ערבים נוצרים להתגייס לצה"ל.

"הכל נחוץ למערכות יחסים", הזאת מציגה. "נסעתי למצרים בכדי לפגישה בעזרת פעיל פיוס ערבי, ובזמן הזה אני בהחלט מנהלת שיחות בשיתוף מישהו מלווה הסעודית. יכולים להיות בטוחים שיהודים אינם בהכרח רוצחים, ועדיין לא רשאים 'לצאת מהארון' בקהליה שלהם ולהצהיר בגלוי בשביל מה זה חושבים ומרגישים".

בשנת 2014 עזר קיי להגן בעניין מוחמד זועבי, מוסלמי בן 17 מנצרת שאחרי שהצהיר במדיה החברתית על גבי תמיכתו במדינה שלנו, קיבל איומים מגוונים על הזמן (כולל מקרובי משפחתו). כשמוחמד נאלץ לברוח מביתו, סיפקה לנכס קיי קורת גג בביתה, גם הסיכונים לחייה לעוזרת. זוהי אומרת, "אני יודעת מצלקות הסכין על גבי שאיומים ברצח מהווים מוצר שתמיד צריך להתנהג אליהם ברצינות".

אשר מונע מאנשים לזהותו בציבור בתקופת החודש שבה שהה בביתה השייך קיי, חבש מוחמד כיפה והוצג אל מול קרובי משפחה ושכנים כ האחיין לעוזרת, "איתן".

משמש היה ממש כמו סנריו מסרט: מדריכת תיירים יהודיה בריטית, ששרדה פיגוע טרור פלסטיני, שגבה את חייה הנקרא חברתה האמריקנית הנוצריה, מציעה מקלט לנער ערבי-מוסלמי שספג איומים על גבי חיי האדם בעקבות תמיכתו בארץ.

קיי בעזרת מוחמד זועבי, ערבי מוסלמי ישראלי ציוני.


היער השחור

סיפורה הנקרא קיי בפתח במרכזו מסוג סרט תיעודי ישראלי שזכה לשבחים מגוונים, היער השחור, עם צילום מטעם קיי כשהיא חוזרת ליער בשביל לשחזר את כל הפיגוע. הסרט תורגם ל- 23 שפות וקיי מבקרת באזורים שונים על מנת להשיב אודות שאלות בעקבות הקרנת הסרט.

באביב, בוועידת איפא"ק, נשאה קיי נתונים מהבמה המרכזית וניגנה בפסנתר מסוגלות מסוג השיר "אי בלוח מלבד לקשת". השיר, שנכתב על-ידי נלווה בנים מטעם חזנים ערב מלחמת אמא אדמה השנייה, מעביר בעניין הכמיהה להתקרב חזרה הביתה במדינות שונות בעולם עוין, "אי בכל שיער מעבר לקשת במרומים, בתוכו כל חלומותיך בן זמן מתגשמים".

גם איך שעברה, קיי נותרת אופטימית על אודות עתידה מטעם מדינת ישראל. "התקווה שלי מתגלמת במנתח הערבי שהציל את כל תוחלת חיי. התקווה שלי היא מהמתורגמן הערבי במשפט הרצח, שדאג לי. התקווה שלי זאת מנהג המונית הערבי שהסיע אותי בשבוע לתיקון שלי, חינם אסור כסף".

בנוגע אליה, קיי מראה שהפיגוע הורה אותה באיזה אופן לשחרר יותר מזה. "לאחרונה עמדתי בעודנו לסופר ומצאתי את עצמי סופגת צעקות. חשבתי לעצמי, אסור לכם נכות פיזית עד אם עיוות חיצוני נגלה לעין. או אולי אני בכיסא גלגלים או אולי או נודעה עבור המעוניינים צלקת רצינית בעניין הפנים, הייתי מקבלת בהרבה יותר חמלה. אז או שלא אף לצרכנים אחרים אינם מתנהגים הראויים עליכם צלקות שאי אפשר לראות. ההכרעה זאת ריככה אחר התגובה שלי".

ממש לא מהמחיר הריאלי זמן נקרא רצוי, אך קיי ממשיכה להתקשר במה ששייך ל קוראת "המסע הארוך, היחיד, מטיל האימה ועם זאת המרגש, אל מבחוץ ליער השנאה".


זוהי מהרהרת: "כמישהי שעמדה מול המוות, הייתי יודעת שאולי אנו קיים בכדור הארץ לזמן מוגבל, להרף עין. הייתי ממש לא מעוניין לבזבז אפילו דקה מחיי".