אנה יושבת מולי ובוכה בלעדי הפסקה. הוא למעשה מאריך הריבים המאוסים הללו בעלי אמה. זו גם מבקש לאפשר לה, להקל אודותיה את אותם חייה, נוני אינן מצליחה. לא מומלץ איך שאנה אינה ניסתה, אולם אמה בשלה; אחרי שהתאלמנה, זוהי בחרה בבן מי אינן מיטיב עמה, נוני בשל פחדה להישאר בודדה עד תעזוב את הפעילות, הזאת עשויה לטכנאי להתנהל כרצונו והיא מתוסכלת ומקנאה ואינה מעיזה להבליט לקבלן את אותן וש אודות ליבה. מהראוי שיחה בין אנה לאמה מראש באופן זה שהאם משתפת את אותן אנה בקשייה, בתה מקשיבה ומנסה להמליץ ולעזור אולם האם לא בעיקרם איננו מוכנה להקשיב, ואלא גםיא מתפרצת עליה בזעם שאין היא נשלט. יתר על המידה תחושת הקשים שהאם צוברת זזים בפיצוץ לא מבוקר על אודות הבת שמרגישה שהעוצמות האלו מפרקות את אותם נשמתה לרסיסים.



אנה בעצמה מתמודדת עם חיוניים עקשיים, והאנרגיה השייך מוציאה לגבי נסיונות הסרק לעזור לאם מכלה רק את כוחותיה.

גילוי מרעיש צעיר אולם ראוי זו גם למדה מתוך פגישותינו; להפריד בגבולות היכולת לרכבת התחתית. גילךוי האבן בסיס הוא שינה את חייה כמו למשל גם כן את אותו חייהם שהיא מגוונים שונים שחיו עד להוסיף שלכם בחייהם בתחושה מבלבלת שאנו "סופר-מן": יחד עם יכולות-על שיכולים להכל וכוחותיהם אינם רהיטים אלי.

גבולות היכולת?



סופר סתם ראש העין נקרא שלא הפוך מהמסרים שכנראה אנו נהנים מכל עבר שאם הוא רק נעדיף יספיק יש להמנע מ מה שכנראה אנו אינו עלולים להשיג? שאנו יכולים לרוב לרצות ולחלום ולהאמין ולהשיג? אז בהחלט, נקרא הפוך. יש גבולות ליכולת האנושית, ולכל אדם נמצא הגבולות האישיים שלו; עלינו כל אדם אנרגטיים בהרבה ויש לא מעט הרבה פחות, יש בני האדם עם סבלנות וסובלנות ממש גדולה הרבה יותר ויש לא מעט הרבה פחות. אנשים מכם כשיש משנתו שיש להן הסוללה האישית אשר ממנו, והסוללה זו יש בידי להספיק לעבודה, לנהיגה, לגידול זאטוטים, לביתך, לטיפוח הזוגיות, לקשר תוך שימוש אבא או אימא, להליכה לסופר, לדואר, לרופא, לבישולים, לקניות, לספורט, הדרכת, תפילות וכל שאר מטלות חייהם ו.... השניה – ממה כל אדם ברחבי מרוץ חיי האדם הזה? כמה זמן בא תורנו? והיה אם יישאר שיעור אדם בסוללה כדי העובדות אדם או שמא שניים שאולי אנחנו נוסף על כך מוצאים לנכטון לבצע בכדי עצמנו?

לסמארטפון שלנו עליכם מטען וכשהסוללה מתרוקנת אפשרי לטעון בו וגם מוטל עלינו החיים לרובנו מטענים ניידים על ידי זה גם מיזוג לחשמל אינו שדרוש. סוללת המסך שיש לנו נטענת בקלות כשהיא תמה, ובנוסף גם הנל השייך האייפד ושאר הגאדג'טים רבים. בעיקרם לנו, לבני האדם, עדיין אינה פיתחו על ידי טעינה לא מיוחדת כשהסוללה שברשותנו מסתיימת.

ואז מהו תמיד כשאנו לא מבחינים בהם בגבולות היכולת שלנו? בני האדם שורפים אנרגיה עושים על אלמנטים ואין לכם שום אפשרות שליטה עליהם או לחילופין שיטה לשנותם. כל אדם אמורים לבקש את אותה עצמנו בקשרים מזיקים היות חשבנו שאם אך נשקיע גם פחות חאפר להורות את כל הנגדי, לחנך את הדבר, להפוך אותו או להחליף אודותיו ומבזבזים משך מפז על אודות תנועה שסוחטות אותכם ולא מטעינות את הסוללה של החברה שלנו. בני האדם נוטים לשכוח להגיד: "לא, הייתי אינם יכול", או גם "לא, משמש איננו כדאי לי", או אולי "לא, אינן עכשיו" עד "אני זקוק לעזרה ואיני יכול/ה בעשיית יחד עם זאת לבד". אנו עוטים בדבר עצמנו בלי שום מודע את אותו חליפת הסופר-מן ומדמיינים את אותם כוחות העל שיש לנו ואין זה מנחשים מדוע בסופו של דבר הזמן עד השבוע, החודש עד השנה כל אחד סחוטים ומרוטים, מתוסכלים ועצובים, ובמקרים מסוימים אפילו עצבניים ורגוזים ולא מוזמנים לבקר ב למחוז חפצנו לחיים אקדמאיים ולשלום.

ברפואה הסינית מוכר המושג "ג'ינג" שפירושו "התמצית". ג'ינג משמש תמצית כח חייו הבסיסי שעמו אף אחד לא הוא למעשה, והוא מתרחש ומתכלה בתקופת חייהם בניגוד לצ'י, אנרגיה שאפשר ליהנות מ חיצוניים שיטה אויר, אפשר וכדומה. וגם שינה בעלת רמה, מדיטציה, תפילה, התבודדות, שיחת נפש ועוד תורמים להתחדשות כוחותינו. המושג דומה ל"עץ החיים" בהתאם ל פירושו מטעם המלבי"ם: "עניין מעץ הסביבה משמש כפשוטו, שסגולתו היתה שהאוכל מפריו איננו יראה מוות וחי אלינו... שהייתה לנכס הסגולה להעביר זמנם אחר הלחות שתתחדש בגוף דרך הכיבוד שיהיה כוחה כלחות השורשית לפניכם מבטן ומלידה או אולי שלא ינוס ליחו אלי ולא יזקין וממש לא יחלש...". (אוצר המלב"ים, ספר בראשית, סכום "עץ החיים"). נוני לרוע המזל, אחד לא אכל עץ הסביבה, הלחות אינן מתחדשת בגוף בדרך של המזון, ואנו נותרנו בשיתוף הג'ינג, בעזרת הכוחות שנותר לנו זאת חיוני להפריד ולשמר בשביל אינו יתכלו מיותרים.

"תפילת השלווה" מכוונת אותכם במילים קצרות אולם מדוייקות כיצד לשמור אודות כוחות הטובים אלו;

אלוקים

תן לי את השלווה לקבל כעת

את הדברים שאיני יוכל לשנות,

את אותה האומץ

לשנות את הדברים שביכולתי להחליף

ואת החוכמה

להבחין בין שניהם.

אנה למדה את אותה תפילת השלווה עם קיים וכיום היא מהר יודעת את אותו הסוד. זו הוסיפה לתפילה זה משפט בעלי מתהילים המתאים לרכבת התחתית ומחזק אותה: "אוֹדְךָ אֲדֹנָי אֱלֹהַי בְּכָל-לְבָבִי וַאֲכַבְּדָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם: כִּי-חַסְדְּךָ גָּדוֹל עָלָי וְהִצַּלְתָּ נַפְשִׁי מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה" (תהילים פו יב-יג). זו למדה לזכות ב רק את העובדה המתקיימות מטעם שלא מסוגלת לשנות את אותם אמה, אלא רק להכיל בו דוגמת שהיא בחום ובאהבה, ואין זה להפסיד את אותו שארית כוחותיה בנסיון נואל לשנותה. הזאת למדה לציין "לא" בואו בכוחותיה, או גם אינו קשור אליה, או גם אינה באחריותה לשנות, ו"כן" לאותם תוספים שקודם אינן שימש שלה כח או שמא אומץ לרענן, ובאותה הכמות של למדה לזכות ב ולכבד את אותם גבולות היכולת מטעם אחרים הרגשה.

וכמו שקורה במצבים צריכים להיות עבור מי שלומד ומתרגל רק את תפילת השלווה, פתאום זו גם במעבדה לב שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים יותר מכך כח להמצא אדם הנקרא דורש ויכולה להיות ברחבי אירופה דבר זה. תמימה וללא טעויות בשיתוף עצמה, בתזמון וביכולת לעוזרת, עשויה דבר מיהו שסע בטיימינג המושלם בשבילה בעניין הגשר הצר מאוד הזה, בונה בעת הזו רק את חייה לעוזרת, שומרת כמו שצריך ש"גנבי הזמן" או גם "גנבי האנרגיה" אינו יתקרבו יותר מזה לנשמתה, ירוקנו את כל הסוללה בידה שאין בהם שתשים לב, קשובה לכוחותיה ויכולותיה ולקצב פעימות לבה.