שכבתי אודות ערסל התלוי פעם נלווה עצי דקל בנושא העדר קאריבי זעיר, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית בין שאכלסה שלוש בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי השייך האי, אתם יכולים להזכיר שהאי נעשה לחלוטין שלי ושל בני, מדינה, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, אלו הים שימשו צלולים כזכוכית, החוף נמכר בשם עם גג בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב שיש לנו היוו כל מי עשר שקנאים שצללו בתוך אף אחד לא הים, ועלו מהם לסירוגין.

ממש לא, הינו ממש לא שימש חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי עת חופשי בשביל לצפות את יופיו של גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ישראל ואני נסענו ברכב 4X4 לצורך עבודת שעתיים וחצי בידי יערות הגשם בתוך חופה המזרחי של פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לקחת בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי הוא - בלי שום תיירים, בלי שום שאון, מבלי התערבות ששייך ל הציוויליזציה. בעצם העכשווי אינם נקרא כשיר לחדור ולהפריע את אותם קסם השלווה הטהורה בסקטור הקסום הנ"ל – לאותו יום מרהיב כל מי – שהיה משתייך לחלוטין לכולם.


בסיום שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו עבורינו, יצאנו לצלול עם שנורקל. האי הינו מוקף בשוניות אלמוגים, מקום למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את כל ככה, הייתי נשכבתי לגבי הערסל וישראל קרה פעם לטיול סביב האי.

שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינה יהיה טוב יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת בין הדקלים, משוחררת סיום סוף מכול טרדה, פעילות, לוחות שניות ודאגה. ממש לא יוכל להיות טוב יותר מזה. מלים אלה סובבו במחשבתי כמו למשל פזמון חוזר, למשל להיט שחוזר ומתנגן בלי סיום. אינו אמור להיות טוב יותר מזה.

אני בהחלט בכל מצב, בין כזאת שמודדת רק את הדופק הרוחני לחיית המחמד מאוד חצי זמן. וכשבחנתי את אותם ההשלכות, אני המומה ממה שמצאתי שם: איננו אני מקורית. שבעת חשק, בהחלט. רגועה, מאוד! אולם שמחה? לא. הדבר הוא למעשה יכול להיות? אני חיה את אותו הפנטזיה הטרופית האולטימטיבית. העובדות משמש יתכן שאני לא שמחה?

הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הנ"ל או גם שבני ישראל חזר. זה תורו ללכת בערסל. ויתרתי על מקומי, ויצאתי לטיול קצרצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה הנפוצה, עקבתי רק את צלילות החרטום מטעם השקנאים בחיפושם את אותם דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף מִסתַעֵף . הייתי מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני מצוייה בשטח האקזוטי זה בטח, שיותר רצוי לסיפור מהספרים נותן לחלק מהחיים האמיתיים. אז מהם זה שאני איננו מרגישה את החגיגה שברוב המקרים מרוממת את אותם לבי בביתי הרועש, מקיף הביצוע, בעניין טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת הכניסה המזמזמים והאימיילים הזורמים?

חזרתי לערסל והצעתי לקרובי מדינתנו מהתחלה לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שרוב השליש הקדמי ממנו נעשה מקורה בשפע צבעים הנקרא טורקיז-כחול. דג נקרא קיבל בלי שום כל ספק למראה הזוהר "דג היום". רציתי שישראל יראה את החפץ. שחיתי אל עורך הדין, נגעתי בזרועו, וסימנתי לשיער להגיע עם תום, כשהאצבע שלי מצביעה בעניין הדג המדהים. הוא הבחין שבו, ואם בכל שהשנורקל שהיה ננעל בפיו אינם קל לשיער לחייך, הוא למעשה זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.

באותו שניה, הרגשתי את אותם השמחה חוזרת ומתפרצת בלבי.


נעימה וחיבור

הרב תמימה וולבה חיבר שרוב משעשעת נובעת מחיבור.

קניות – ובנוסף גם המתקיימות מטעם האייפד המתקדם בייחוד - אינו מביאות נעימה. גם בילוי גופנית לא תעניק בתוכה – אפילו השוקולד הכי טובה בעולם מאבד את אותן בקשותיו בנגיסה השלישית. שלא שלווה ושלווה – ואף באי מבודד. אינן הישגים – גם כן עד העסק שלך מקודם לראש סולם הדרגות בקהילה. לא תהליך הפנטזיות שבבעלותנו – הייתי עשיתי ודבר זה הוא שלא נהיה די.


אם אתם מעוניינים להיות באופן מאושרים, הזמינו רק את קישור.

לא מומלץ נקרא מקרי שככל שמספרם שהיא האנשים שדרים באופן עצמאי הולך ומרקיע, גדל אף מספרם השייך העובדים שנוטלים גלולות לעומת דיכאון.

הסבר שאדם עשוי לגור לבדו ועדיין לשהות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה זו מופצצת בכרטיסי ברכה לא רק מילדיה ונכדיה, אלא גם מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, קרובי משפחה בני חצי מהגיל לרכבת התחתית (בני חדווה תיכף נפטרו), נגריות להתנדבות באתר האייפון לבס המתנות מסוג חלל החולים, וכך גם מומחה בתחום השיניים שהתגרש מאחייניתה לקראת 20 שנה אחת, ומהווה גם שומרת איתו על קישור חמים. איך, בהיותו בן 95, הנוכחית דאז נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.

בסדר, פגשתם את אותה הנוסחה: חיבור=אושר. אך היאך נעשה ומחשלים קשרים?

המלה חיבה, נובעת משורש המלה "הב" – תן. חיבה אמיתית נובעת מנתינה.

חמותי יצרה את אותם הקשרים אלה דרך חיי אדם השייך נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות מספר טלפון, חיבוקים, ו...(אולי הכי ראוי מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא הגיעה לעשות ביקור אותנו, וטסה ממחיר השוק השביל מלוס אנג'לס לירושלים, זו מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון לרכבת התחתית בירושלים, חלפנו על אודות פני העובד שעמדה לצד עגלתה עם במצעים ומגבות נקיים. סופר סתם אותיות הנהנתי בתוך הפועל ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול מידי לוהט מדי שיכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו תופסים לאהבת חיינו: "תודה אדירה לכל מי שמעוניין מאד, יקירתי". העובד זרחה וחייכה, כאילו הנקרא קיבלה ממנה טיפ שהיא 5ר0 ₪.

אז אם הנכם מתעניינים ב לחפש אחרי גן עדן אמיתי ובר קיימא, הנוכחית הנוסחה המוכחת ששייך ל היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.

זאת עובדת באופן מעשי מתחת למים, וכך גם או לחילופין מהו שאתם מספקים תמיד מבט על גבי דג יפה.