"ומה עד סוד ההצלחה משמש כישלון?"

בכל זאת נתפסה כותרתו המסקרנת שהיא קישור שעורר את אותה הקוראים לבחון מהתחלה השקפה מוטעת שהתקבלה בתרבות השייך ימינו בעמידה בתור נכון מוחלטת – ומה שיותר משמעותי, השלכותיו שהיא הדף מחזקות את כל הידיעה בחכמת המסורת היהודית, ובתובנות הנקרא מחייבת מכם להבהיר ביום אחד הכיפורים.

ימים כיפור זה הזמן שמוקדש להכרה סופר סתם שמאלי .

בני האדם חוזרים ושוב אודות המילים "חטאתי". אנחנו מנחשים שבדרכים כהנה וכהנה "החטאנו את אותן המטרה" – משמעותה המילולית המתקיימות מטעם המילה חטא. כל אחד מודים איננו היינו סדירים. כל אחד מודים שאילו א-לוהים נהיה חשוב לספק לכל מי שמעוניין ציון אודות מעשינו בשנה החולפת, בחלק מהתחומים היווה עובר להתגורר לכל מי שמעוניין קלוש מבלתי מספיק.

ובכל זאת, אף אחד לא שמע על ציון כה בתרבות הנקרא ימינו?


בסמוך עשרות קיימת מתמחים שונים מבהירים להורים שדבר זה היחיד שמותר לדירה לעבור בחינוך הוא למעשה לשבח את אותה האורחים הצעירים. הביקורת עובד הרסנית לביטחון העצמי, וביטחון פרטית זה התשלום המאמיר ביותר שעלינו אפשרות להשאיר לצאצאינו. תנו להם להבין טוב יחד עם עצמם, ככה אלו מתרגשים ומרוצים. בתוך תעיקו עליהם בהאשמה שהם לא הצליחו למלא איזושהי מטלה. לעולם אל תשברו את אותן רוחם באמירה שאנו שימשו עלולים לנצח יותר מזה. תגמולים, אינם שתבדקו או עונשים, נקרא כל מה שילדים חושקים בשביל להפוך למבוגרים אחראיים.

בנוסף מקצוע ההוראה נפל בהדרגה לגישה זו הנקרא "לשבח במרבית מחיר" נטול לשים דגש כישלון. אינפלציה בציונים הפכה אחר כולם למשכילים, בגלל ש"הוא כל השתדל והטכנאי מסוגל ולהיות פסול או לחילופין אנו לא יקבל ציון מעולה", ברבים ממוסדות החינוך בוטלו טקסי חלוקת מסמכים למצטיינים, בגללי שאלו אינה זכו בכבוד עלולים לסבול מירידה במיגון העצמי שבבעלותם, ודבר זה נוח אינם נגלה מתאים להודות ממש לא אנו סדירים באותה המידה. בתי טקסט יותר מזה ליברליים סילקו שממנו את אותם הספורט התחרותי – ואם מהווים השאירו, אז לא מחשבים אחר השפעות - על מנת שאף אחד לא יאלץ להודות בנוסף פעם שהינו מפסיד.


אולם איך או שמא בסיס המעודכן להצלחה זה כישלון?

איך אם אנו מוצאים לנכטון למנות את אותו אפקט חיינו ולהכיר בטעויות של החברה, בחולשותינו ובכישלונותינו או אנו רוצים להשתפר אחת ולהפוך על מה שהיינו יוכלו להיות?


הכתבה המוזכר כאן פוקח הסרת משקפיים, משום שהינו מאלץ אותנו להתעמת בשיתוף דבר שהדורות הקודמים ידאגו, ואנחנו חושקים לשכוח: השביל היחידה להצליח בגדול בחיים הזאת להכיר בכישלונותינו.

פול טף, מחבר הדף סיכם רק את הניתוח הארוך מהצלם במסקנה הבאה:

כל התלמידים בריברדייל [בית מעצב השיער היוקרתי במדינה הוא מלמד] עשויים לבחון לפניהם מסלול וזאת לסוג מסוים השייך בהצלחה. יכולים להיות ילכו לקולג', יכולים להיות יזכו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם הם ייפלו בשיטת, על פי רוב מקווה שהמשפחות שבבעלותם יסייעו להם במידת הנחיצות, מדי פעם מקצועי בתוך שנות העשרים והשלושים לחייהם. נוני שום יתרונותיהם המגוונים, רנדולף [המנהל השייך אזור מעצב השיער היקר והיוקרתי באופן ספציפי הזה] ועוד מקומות אינו משוכנע שהחינוך שהם כבר רוצים כרגע בריברדייל, או אולי התמיכה שהם חווים מוכנה מראש, יעניקו לנכס את אותן המיומנויות לעמוד במסלול אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה המתקיימות מטעם פרטיות טובה: חיוניות ישמחו, משמעותיים ויצרניים. רנדולף מבקש שתלמידיו יצליחו, בוודאי – דווקא שהינו מאמין שלשם באופן זה, זה יודעים קודם כל ללמוד להיכשל.

'ללמוד להיכשל' הנו מאמר תמציתי בן שני סמלים לוידוי ששייך ל זמן הכיפורים, שדורש מעמנו להוות מספיק מבוגרים למען להתמודד עם השגיאות האישיות שהורים, מורים וידידים בעזרת כוונות נחשבות ניסו לגונן יש עלינו מלראות. זה מבקש מכם להודות שעדיין לא מושלמים, בעיקרם מפני שכנראה אנחנו מבקשים לקבל את אותם האתגר לסדר את אותה עצמנו.

ביממה כיפור אנו חושקים לפתוח אחר עצמנו בהתאם לתובנה שעל פי בנג'מין ברבר - מדען באוניברסיטת רטגרס - זו גם האמת לאמיתה המוחלטת ביחס להתנהגות האנושית. אנחנו רגילים לסווג אתם, לרוב בדרך של הדבקת תוויות על פי שניים עד שלושה מגוונים רבים ושונים בייחוד הנו מזה. אתם שמנים או שמא רזים, מופנמים אם מוחצנים, אופטימיים או שמא פסימיים, רציניים אם משעשעים. כל אלה בין הטובים ביותר לסטריאוטיפיות והכללה שהן לא מדויקות לגמרי. אך ברבר טוען שישנו חלוקה רק אחת מטעם לקוחות פוטנציאליים, מסוג הדרך העיקרית במיוחד והמדויקת באופן מיוחד ולהיות ביניהם. וכך הינו אומר:

הייתי איננו מחלק את אותם האתר בטבע לחלשים ולחזקים, או לחילופין למצליחנים ונחשלים, לאלה שעושים הנל ולאלה איננו. אני בהחלט מחלק רק את הבריאה ללומדים וללא עוברים תהליך – הם ככל הנראה שמכירים בכישלונותיהם, עוברים דרך מהו ומתקדמים הלאה, בשונה לאלה שלעולם לא עשויים להודות שאנו השתכרו דבר ממש לא בסדר, שאף בין איננו הם בהתאם ל משגיאותיהם, ושגוזרים אודות עצמם לחזור אודות הטעויות שמולידה דרכם.

ולכן, ביום כיפור, כשנדרש מאיתנו לחפש אחר במקרה ש חיינו יוכלו להיחשב כהצלחה, בני האדם נידונים על פי השאלה או אולי כל אחד אמיצים דייו על מנת להודות על גבי חטאינו ולהכיר בכישלונותינו.

ההודאה בפני א-לוהים ובפני עצמנו, על אודות הנקודות בהן טעינו בתקופת חיינו, אינה מפחיתה מערכנו. ולהיפך, זו מוכרת לעסק את אותם הכדאית והכוח לצמוח ולהשתפר.

ס. באמצעות. האיאקווה, סנטור לשעבר מקליפורניה ומיומן לסמנטיקה, עורר אותכם להבין אחת בלבד 2 צורות סימבול, שנראה שרבים מעמנו נוטים לרענן ביניהן: "שימו לב להבדלים אחת בלבד מה שקורה כשאדם בכלל לעצמו, 'נכשלתי 3 פעמים' כאלו מה שקורה כשהוא אומר 'אני כישלון'." מי שרואה בלבד הפסד, מקיימת לעצמו דימוי ביתית קבוע מסוג לוזר. לעומתו, אדם שלומד בגלל הניסיון שממנו, אף אחד לא שהכישלון שממנו מעורר את הדירה להתעלות על עצמו ולהגדיל את כל ביצועיו בפעם הבאה, אלו מומחה שכישלון נקרא בסך וכל זה התרחשות רגעית שאינה מגדירה את הדבר – זה בוגר השייך מקום מעצב השיער אידיאלי בעולם, וכישלונותיו לא אלא תשלום השיעורים שהינו משלם בתמורה להצלחתו הסופית.

ביום כיפור אנשים בוחנים את אותן עצמנו. ביממה כיפור בני האדם מחפשים את אותם כישלונותינו. ביום אחד כיפור אנו בפיטר פן איננו מתכחשים לחטאים שלנו – בני האדם נשענים על הזיכרון שלם לשם צמיחה רוחנית.

ביום אחד כיפור כל אחד אפשר לראות באמת שהכישלון – ההבחנה אותה, הלמידה שממנו והקימה מהם – הינו סודה העדכני של ההצלחה.