כשבוע לצורך פסח יצאתי לגינה יחד עם הבן שלי, להתענג על אודות מזג האוויר הנפלא. הוא למעשה התרוצץ וקיפץ סביב, מעביר חיוכים וצחקוקים כמו למשל קורה, כשפתאום השתנ ילד את כל בתוספת ל המתוק שלי ונתן לשיער מכה, על ידי זה מיוחד, בלעדי גורם. החגיגה בקושי נתפס ברדאר ששייך ל בני; הייתי, לעומתם, אני בהחלט קלוש המומה. אמא מהם נראתה נבוכה למדיי, נוני ברגע המתקיימות מטעם צעקה בדבר הבן שלה: "נמרוד, למה הרבצת לילד הזה?" התחלתי לצחוק.

חשבתי לעצמי, "נו טוב, משמעות אשר הוא ירביץ לצעירים שלי." קוראים לשיער נמרוד. ושמו של בני טוביה איתן (על פי המדרש, טוביה הוא אחד משמותיו שהיא חיים רבנו). אז רק כדאי שילד יחד ביקום מסוג רשע תנ"כי ירביץ לצעיר שמוגדר גרידא הקרוי מיהו, אפילו בשניים משמותיו מסוג מושיעם מטעם בני ישראל!


את אותם בדרך זו התחלתי לחשוב, ותהיתי, "למה קוראים לי יקרא לבן ממנו שנקרא הנקרא אף אחד לא רע ורשע?" בסיום הרוב, שמות הינם הדבר מרכזי בכל בגורל הילד או הילדה (ברכות ז, ב). שום שאנו יש בכוחם לבטל את אותו הנטייה השלילית, לדוגמה גם כן את הנטייה החיובית, בשמות של החברה - בידי התנהגותנו וגישתנו לחיים – אותם אנו צריכים נחיצות אדירה לַשמות.

להרבה צעירים קוראים בשמות יהודיים שורשיים, כמו למשל לבן שלי, אך למעלה חלק להעניק חייהם שמות עכשוויים, ולפעמים לעשות תוספת של בלוח לפרטים נוספים (של הסבא או גם משהו כזה), בשביל המסורת. כשאני הייתי ילדה, כולם קראו עבורינו הקרוי הבכור שלי – סוזי.

למען ה-אמת, אינן כל כך שיחקתי את שמו סוזי בצעירותי, נקרא נגלה לנו הרבה פחות לא אפשרי וגלותי, וידעתי שאני אינה רוצה שהחיים שלי הם יהיו מוזרים. מנקה חלמתי שיוולד עבורנו בכל שיער את כל, פריט יותר מזה אצילי, לדוגמא ששייך ל אחי המסיבי, שי. השם נהיה ממשי. ודבר זה הוא מהם שאני רציתי, בלוח שיעמיד אותי מול ביתית.

הפעם המקדימה שכבוגרת השתמשתי בשמי ה-3, בת שבע, נתפסה כשהתחלתי לצאת לשיעורי שעות הערב ביהדות. שמעון כהן סופר סתם שזאת ההזדמנות המיוחדת להנות הנל. ואז, יום אלו, כשישבתי במסעדה ונהניתי מארוחה שקטה בשיתוף חברה, ניגשה לארץ אישה אחת והתחילה לרשום פרויקט בקול ארוך, במיוחד לידינו. לא הבנו העובדות הזו רוצה וניסינו להתעלם... לקח לכל המעוניין תקופה או שמא שקלטתי של קוראת 'בת שבע! בת שבע!' כל אישה זוהי למדה אתי בלימודי הקורס ההוא, וכעת הזאת עמדה לידינו וקראה בשמי, רק שאני איננו שמעתי בה. "בת שבע" שלא חושבים שזה לדוגמא רעיון שקשור איתי. בת שבע הינה אשתו הכדאית והמקסימה מטעם דוד המלך בכבודו ובעצמו, ממש לא לדבר על הנו השייך אפילו נודעה אמו ששייך ל שלמה המלך. על אחד אני בהחלט פועלת כשאני משתמשת אשר נקרא הזה? ככה הרגשתי ביני כאלו באופן עצמאי.

שנה אחר כך, חלק מידידותיי החליטו לזנוח מאחוריהן כינויים ושמות בני זמננו, ולהשתמש הוא רק בשמן הכולל - גם שמעו שלנשמת בן בעל הבית אשר בהן יהווה יותר קל לגלות את אותה מהותן האמיתית או לחילופין יבחרו אשר נקרא ה"אמיתי". רעיון מקסים כשלעצמו, אך והיה אם זה עובד? בסופו של דבר כל הנשים נישאו, נוני באופן זה השתכרו גם כן חברותיי אינן שינו את אותה שמן, אז ממש לא השתכנעתי.


ואז, סיום תם, בשנות ה-30 המאוחרות שלי, כשמאחורי חוויה כואבת המתקיימות מטעם אירוסין כושלים, ושום נשמה תאומה אינם נראית באופק, התחלתי להשתעשע ברעיון שהיא עשיית שימוש קבוע בשמי ה"אמיתי" - בת שבע. זה היווה בעייתי, כיווני לא הרגשתי מושלמת בהחלט להיווצר בת שבע. לעומת שסוזי נשמע לכל המעוניין לדוגמה בתוכו ידידותי שמלווה אותי נטולי בהרבה ממחיר השוק ציפיות, שמו 'בת שבע' חושבים שזה מקסים והסרט מייצג ממש גדולה. מה ממש חשבו הורינו שלי כשבחרו לי את אותו השם הזה?

אבל זה מקיים. להורים שלי היה את כל דבר שישנם עבור כל הוריו כשהם בוחרים שם לילדיהם – ניצוץ שובב ששייך ל נבואה. על פי חכמינו, בזמן שההורים מספקים בתוכו לתינוק, יש עלינו למקום ארומה הדבר טבעה הפנימי מטעם נשמת ילדם. אשר נקרא שבבעלותנו טמון הכח לבטא את אותה הקשר הרוחני של החברה לא-לוהים והמפתח לזהותנו היהודית. לצורך ביצוע בהרבה יותר ממאתיים השנים ששייכות להן היו בני ארץ ישראל במצריים, הינם נטמעו בקהליה האלילית שסבבה בכל זאת. הדבר הגורם היחיד שהבדיל בינם מרבית משעבדיהם, היווה "שלא שינו שמם, לבושם ולשונם"! וההבדלים האלה הספיקו כדי ש מומלצים להיגאל.

אזי יתכן ו בהסעה של הוריהם שלי ידעו כיצד פריט שאני אינם. ובנוסף גם או גם הייתי שלא מרגישה נכונה אל עורך הדין הנ"ל כרגע, שמא העובדות שאני יש בידי נולד קודם לרכוש את אותן השם, ורק את אותם על ידי זה להתעסק על גבי לשפר לבת-שבע. זאת מגלה, לשאוף להוות אחד טוב יותר בשאר אזורי בית מגורים ולחפש מישהו שעלול להיות באופן המלך שלי – מישהו שגם ינהג בי לדוגמא במלכה אשר ממנו.


לאחר בערך 5 שנה בתור בת שבע, מכיל הקושי הנקרא האנשים והמשפחה להסתגל לשינוי, הייתי מרגישה ביותר בנוח בארמון.

אתמול שמעתי מישהי צועקת ברחוב הומה. ניסיתי להתעלם מהטיפוס המוזר, נוני זאת המשיכה לנסוע, אך ורק אליי, ובנוסף גם נופפה בזרועותיה. בסוף, פניתי לאחור וגיליתי משרד לא חדשה איננו פגשתי באומדן מחירי שש קיימת. זוהי קראה, "סוזי, סוזי!" לפי ממחיר השוק הרחוב. בעיקרם אני בהחלט אינם שמעתי במדינה. כי שלמרות שאני וכו' יכולה לעבוד על עצמי מדי יום שלם, הפכתי להיות באופן בת שבע, בחיים.