* * * סיפר יהודי יוקרתי המתגורר באמריקה, אשר הוא ביקר בארץ הרבה זמן לא ארוך כעבור מלחמת יום כיפור. מצבו של הרוח הלאומי נהיה מדוכדך, ובכל מקום בארץ היקרה גם ניכרו רגשות המלחמה העגומים. בדרכו חזרה לאמריקה הוא עבר ידי רומא.
בהיותו ברומא הנו ביקר ב"שער טיטוס", השער שהקים טיטוס (המצביא השייך הצבא הרומאי) לזכר נצחונו במלחמה נגד בעלי מדינתנו, החרבת אזור המקדש והגליית בני העם היהודי מארצם. בשער אפשר לראות את אותו דמות החיילים הרומיים לוקחים את אותה המנורה, וכתוב בתוכו בלטינית: "יהודה [ארץ יהודה] שבויה".
מישהו ערך בכתב ידו, בדירות מיד, שלוש סימנים בגיר. המילים היו: "עם מדינה ישראל חי".
* * *
נחזור אחורה במנהרת חייהם, נתאר בשבילנו את אותה האווירה שהייתה באותם הזמנים. רומא שלטה בשאר אזורי הטבע. המקדש מטעם בני העם היהודי הוחרב, יכולים להיות הוגלו מארצם. איך העתיד (הוורוד) טומן בחובו לקראת רומא, השלטת שום הטבע כולו? כל מה העתיד (השחור) טומן בחובו לצורך יהודים, שהפכו למובסים, מדוכאים, גולים בעולם ללא כל מדינה משלהם? אינו מסובך לנחש מהו ההיגיון הפשוט היווה מסיק בנושא העתיד.
והנה אנחנו תיכף יוכלו להשקיף לגבי העבר, בעלי אלפיים שנות היסטוריה מאחורינו. אנו בפיטר פן עלולים להרהר לגבי רומא וגם שאר האומות שהיו בימות העבר, וכך גם בנושא מחשבות העתיד ששייך ל אחד שחי בימים ההם – שאמנם אינו פירטנו את החסימות, בגלל הן כזה מובנות וברורות מאליהן.
ממחיר השוק התחזיות התבדו.
דבר שיצא לפועל משמש ההיפך הגמור מכל מה שהיה מיהו שפוי מעלה אודות דעתו.
ורק העם חתימה אמרה התורה שהינו ייוותר לאורך זמן, משמש היחידי שנשאר.
0 
Star