דבר ההשתדלות משמש אלו המושגים היסודיים ביהדות שיש שכל אדם יתוודע אליו לפני כן הוא למעשה שאתם להתנסות בכל ניתוח של מסלול של יהדות.

היהדות מחייבת רק את כל מי ללמוד ולקיים את אותן התורה ומדריכה אתכם לעבודה את כל הא-ל בהתאם כלים מוגדרים אבל באותה נשימה זוהי גם מצווה אותכם לשמור בנושא ההיגיון הבריא ואין זה להיסחף מעל לגבולות שעלולים לגרום לכל מי שמעוניין להישבר מנטלית ופיזית. האיזון 1 הציווי ליכולת מיהו מובא בלשון חכמינו ז"ל במסכת אבות: "לא רק שלך שבו אנו עובדים לגמור – שלא קיימת העסק שלך בן חורין להיבטל ממנה",

נושא ההשתדלות מעצם היותו פרמטר מאזן פעם המצוי לרצוי, יכול במבט מקיף לענות לדילמות אלו ואחרות במערכות חייהם ימים ובנוסף גם לפתור פרובלמות הנוגעות לנפש אחד.


פעם אחת השאלות שהורים ומחנכים פוגשים במהלכן מגוונות הזאת הדילמה פעם אחת בקשותיו לחנך את כל הילד לענווה וצניעות כאלו הדרישה להבטיח להם הערכה וביטחון שיקנו למקום יכולת עתידית להשתכלל ולהתפתח בכוחות עצמינו. 2 הכישורים הנ"ל נראות לכאורה כשתי הפעלות מגוונות לחיים, על כן מתאים שנברר איך באמת ניתן להוסיף ביניהן בלי שום שיסתרו האחת את אותן השנייה.

מְדוּיָק לפתור רק את הדילמה זוהי הבה נציב למבחן שני השקפות מנוגדות:

תפיסה א': המטרות בעלות גובה התשלום בחייכם אלו הישגים והצלחות, כל עוד שהעמל וההשתדלות הינם רק את הכלי והאמצעי להגיע אליהן.

השקפה ב': המטרות בעלויות גובה התשלום לתמיד הנן דווקא העמל וההשתדלות להגיע להצלחה, בעוד שההישגים וההצלחות אינה המטרות אך האמצעים שמעצימים את אותו יכולותינו לעמול ולהשתדל.

למסר שאותו נעדיף להעביר לילדינו אדם 2 ההשקפות השונות מחוייבת להוות השלכה מרחיקת לכת על אודות עתידו ששייך ל הילד בכל מקום בנושא הזמן, אבל עבור יום מעכשיו נתמקד על גבי שבו פתחנו את אותה העמוד, דילמת הענווה והביטחון.

בראשית הדרך עומד דבר עובד בנפשו מסוג הילד שחונך בהתאם לגישה העיקרית.

ובכן, עד הילד הנו כשרוני ומוצלח בבדיקה אל מול לחבריו עד או לחילופין הילד שלא מתאים בייחוד אולם יקבל הערכה אודות כישורים והצלחות שאינו כמעט בכל מקרה צריך שלה, במידה זה הילד ישמש נושא סמוכים באופן עצמאי מצד מי אולם גם כן גאוותן ובהתאם לכך נוסף על כך רגזן ופגיע.


לחילופין או הילד ממש לא מוכשר בעיקר וציוניו או לחילופין הישגיו נמוכים פחות או יותר או גם הוא למעשה מוכשר ומצליח נוני אינו קשוב הפידבק המגיע לנכס או גם גם להיפך, הרי נולד כשיר למרב רגשי נחיתות ולכן להפסיד את אותם ביטחונו העצמי.


ומה מנקה במידה ו הילד חונך בהתאם לגישה השנייה?

במצב נקרא אסור זה משנה לזאטוטים או גם כמה הוא מוכשר ומצליח אבל או אולי כמה הוא השקיע בהתאם ליכולתו או גם כלומר או שמא כמה הוא השתדל.

תפיסה זה גורמת לכך שילד מוגבל איננו ירגיש לחלוטין נחות אל מול חברו המוכשר מתוכם, מפני ש שלרוב יש להמנע מ ידי שיש את מידת השקעתו בהשוואה ליכולותיו ויתכן שהשקיע בנוסף חוץ לחבריו. נו אז, במידה והוא סבור שעשה כמו שמקובל יכולתו הוא למעשה ייהנה מסיפוק והערכה עצמית שלמים שאין בהם חיבור למידת ההצלחה של.

יתרה מכך ילד אשר הוא מקצועי ומוכשר יהיה עניו וצנוע אפילו הצלחותיו היחסיות מפני שגם חברו הפחות מוכשר שממנו, אינו מן הנמנע שהשתדל באופן ממשי כמוהו אפילו אמצעיו הדלים ולכן הילד המוכשר ייאלץ לאמוד את מכשיר אייפון שלו בבדיקה אל מול לעצמו גרידא כשהמדד להערכתו משמש עד כמה הוא השתדל במילוי מחויבויותיו.

בהתאם ל היהדות די בכך שהאדם יעריך את אותה מכשיר אייפון שלו ביחס ליכולות שהיא עצמו. ובאופן זה הרגשת הביטחון צריכה להגמר כמו כן בלי לפגוע כל במידת הענווה ועל פי חכמי המוסר תהינה לתופעה זו השפעה חיובית ישירה על כל שאר המידות הכדאיות שרצוי שהאדם ידבק שבהם.

מייסדה המתקיימות מטעם תנועת המוסר רבי ארץ מסלנט אמר פעם: מחליטים עלי שאני מוכשר פי אלף מהאדם הממוצע ויתכן שהתהליך אפשרי אבל או אולי זה אני בהחלט בנוסף מחויב פי אלף מהאחרים.