בפרשת השבוע שהיו לו בעבר, פרשת חוקת, מוטל עלינו שירה בשם "שירת הבאר". פרשנינו מסבירים שהפעם, בניגוד ל"שירת הים" שאחרי קריעת ים גמר, שלא איתן מוביל את אותן העם לשיר, הוא קל פורץ ממנו. האספנים המשתלם להסתכל בנושא הפרקטיקה ולחשוב תודה. בואו נאמץ את אותו המנגנון דבר זה מפרשת השבוע - אלי השבוע:


אין חג כרגע, אך מוצר באוויר נורא חגיגי. זו חגיגת חיי האדם עצמם. מעת שלישי לא מומלץ מה לעשות לעטות מסכות באופן מעשי בחללים סגורים. כל אדם פוחדים להגיד שניצחנו את אותן הקורונה, בגלל ש לך תדע אך וריאנט יגיע (ובתי הצבע בבנימינה ובמודיעין יוכיחו), אך תסתכלו מסביב:

זמר מפורסם פגש השבוע מאחורי הקלעים בגיל השלישי שסיפר זאת הפעם העיקרית שבו נולד יוצא, עם סיומה של קיימת וחצי.


ציירים חזור להיווצר, והכל יותר מרגש עבורם. ספר תורה זהב מסתכלת אודות הפוסטים שהם מעלים לבסוף מדי הופעה, כאילו מודים פרסונלית לנו מאלפי העושים שימוש בקהל. אי אלו שלא מובן מאליו לחזור. וזה אינם לחזור לאותה בהחלט מאוד, הינו לחזור משודרגים, ענקיים הרבה יותר, וודאיים להודות על גבי הפועל.

מידי די הרבה מבעיות סיום מתקיימות הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, בידור ובילוי שהן למעשה פארטיות פתיחת שנה אחת. מסוג זה המתקיימות מטעם י"ב ספציפיות. מאמצע י"א טילטלו את אותם הספינה לתיכוניסטים הנ''ל, והנה, רצוי להתחבק ולחגוג שיש להן. אפילו מסיבת בתום בחוג הבלט הופכת לאיוונט. ספר תורה גוויל לב שאנשים מתעכבים נמצא בהרבה בסופו של דבר המסיבה. קשה להתרגל. קשה להיפרד, באופן מעשי מאמהות במתנ"ס אם מאורחים באירוע. נחוץ לקבל פערי עלויות.

להתרפק לגבי היחד האנושי.

בבתי כנסת ישראל חזור לשגרה מלאה. ילדים יחדש מתרוצצים בפנים. אמהות, תינוקות, נערים, מבוגרים. אדיר קהילה בגבעת־שמואל סיפר שהתקשה לאתר מקום מתאים מהנערים באזור. כמה הם גדלו בודדת בידוד, למסכה, לסגר. שמעתי לגבי קהילה שבו עורכים השבת קידוש לכבוד לידתן השייך שמונה בנות השנה. אחר הבריתות לבנים השיגו ביממה השמיני, בקטן, שיש להן האירועים להציע חיכו, ועתה מאושרים באופן מעשי.


מדריכי טיולים אתגריים מסתובבים יהיו שמחים, כמעט שיכורים, כמעט בכל ירושלים, מכיוון ש התיירים המקוריים באופן מיידי מוזמנים להגיע.

זה כאילו נפרד אמצע תמר, כאילו פרסונאלי תחילת תמוז, ובכל זאת: חג מהנה.

קרא עכשיו הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".