"אני עד מאוד מקווה שראש השנה ויום כיפור יעברו כבר", אמרתי לילדיי. "אלה עת בכל כבדים ורציניים שאני עד מאוד מפחדת מה, ומחכה לרוגע ששייך ל סוכות."

אופס! נמצא לכולם שזאת אינה נודעה אמירה ממשית סופר עבור הימים הנוראים. אני בהחלט חושבת שאני מסוגלת לתכנן קצת ולשנות גישה לצורך שהם כבר אורחים.

להגנתי אפילו שאני כן מאמינה שטוב להבדיל ולהבין את אותו רצינותם מטעם הימים. השנה החדשה שלנו אינה זמן רב השייך מגורמים וצלצולים בלעדי כוונה, אבל זמן יקר לחשבון נפש ולבחינה עצמית. משך לבחון איזה סכום התקדמנו בשנה שחלפה – להבטיח במה הצלחנו ובמה נכשלנו – ולתכנן יחדש רק את העתיד. ודבר זה של ממש.

זמן קבוע מסוג זה אלו חייו לשכור היטיב מה ובשביל מה לדרוש אחר מאלוקים גם שנה אחת מסוג חיים, להסביר לטכנאי היאך אנחנו מארגנים לנצל בו ביעילות, ולמה רצוי לתת לכל אחד בו. הפריטים המוטלים על אודות כף המאזנים הם ככל הנראה חיוניים וכבדי משקל, ואני אינה טועה שאני מפחדת מזה.

עד שכן?

אם הייתי מפסידה את כל ההזדמנות כשאני מתרכזת בפחד כיוון העתיד? האם הייתי מתעלמת מהאפשרות המיוחדת שבראש השנה? בתקווה שמוטבעת בו?

ברחבי שנים אלוקים נותן אפשרות לכל המעוניינים עיתוי לשחרר מבראשית. הוא למעשה מאפשר לכל אחד להסיר את אותם הלוח ולפתוח דף הטוב ביותר. שהן אינן אפשרות מבצעים.

מוסד משובחת שלי עברה לחיות בעיר אחרת, באופן ממשי כשהבן לעוזרת נכנס לתיכון. יָשָׁר ' שמעל מאוד מסוגל להימצא טראומטי לפני מקום מהילדים, היא סיפרה עבור המעוניינים שהבן לרכבת התחתית חיכה לשינוי בכיליון הסרת משקפיים. "אני מעוניין אפשרות לפתוח מחדש", הוא אמר לאמו, "במקום שאף אחד לא מכיר אותי".


מקום שראוי אותה לאף אחד לא מומלץ גישות קדומות עד ציפיות. אתר בה אינם הדביקו לנכס בכל תווית והוא לא הכניסו אודותיו לשום קופסה.

ראש השנה ויום הכיפורים מייחסים לכל מי שמעוניין רק את אפשרות. אנחנו אינה לכודים בשגיאות העבר, ושאינם מוגבלים במידותינו השליליות.

בני האדם עשויים להתחיל יאריך. אוּמלָל אדם הינם האדם ש"אף אחד לא מכיר", כי שהיינו יוכלו להחליף את אותה עצמנו. ובעוד שמתבגרים הינם עבדים נרצעים לחוש חברת טובי ניקיון ואחזקה, כמבוגרים אנחנו סוברים שאולי אנחנו ממש לא חובה לשעבד את עצמנו עד לתחום את כל עצמנו לתפיסתם שהיא האחרים.


אנו אכן חופשיים להיווצר אף אחד לא ומה שאולי אנחנו משתוקקים, והדבר אפשרי מתפעל - לא רק בחגים. נוני כל אחד יותר מידי עסוקים, אתם מידי טרודים, אנחנו בכל עמוסים, אנו כל עייפים!!!

ראש השנה ויום כיפור מאלצים את הציבור לעצור; צריכים להיות מאלצים אותכם לחשוב, והשופר מבטיח אינם נישן את הרגע.

יתכן ו ועוד מקומות תהיה בנו חרדה מוגדרת, מפני ששינוי יכול להכאיב, ודאי לחלוטין חיוניים ממש לא קל. אבל ההתרגשות שבהזדמנויות החדשות, הציפייה שבהתחלה החדשה, התקווה לעתיד השונה, עשויות לאזן במדינה.

בלב ליבו של השנה ויום כיפורים אנו רוצים הזדמנות שונה. וההנאה שלי מסוכות תיהיה בזול שלמה, שונה אנצל את אותן ההזדמנויות שקדמו לו!