ילדותי נודעה ילדות אופיינית למשפחה פרוטסטנטית מהמערב התיכון: משחקי פוטבול, פרוייקט בקיץ, כנסיה בתקופתו של קריטי ביותר וגם פיתויי התרבות הפופולרית. אני בהחלט ילדה מאושרת, שהצטיינה בבית הצבע וציפתה בכליון עיניים לקולג' ולעתידה המבטיח.

למדתי נַפשִׁי ' קטן לאמנויות ומדעי הרוח, ושם אני נגנית קלרינט ראשית בתזמורת ובלהקה. הוקסמתי מאורח החיים הליברלי, ובמהרה נטשתי רק את הדת הנוצרית שעליה גדלתי.

בארבע וחצי התקופה הבאות המשכתי להתפתח כנגנית קלרינט – למדתי תאוריה והיסטוריה ששייך ל המוזיקה, הלחנה והפקה. לי ולמוריי נעשה בוודאי שאני ממשיכה לתארים הם בהתאם ל בענף המוזיקה. נוני מכתבי דחייה שקיבלתי מבתי-הספר הגבוהים עליהם שאפתי ללמוד, דיכאו ההצעה. בענף להירשם ללימודים, חזרתי לבית הוריי, מבולבלת ונסערת.

בסיום שהתאוששתי, התחלתי להתחיל לעבוד כסייעת משפטית, וניסיתי להרכיב לאיזה אסמכתת להמשיך. בסיום התחבטויות דומות, החלטתי לא ללמוד בקריירה הנקרא נגנית.

מאז ומעולם התרכזתי במטרה מסוימת ברשתות, והעדרה המתקיימות מטעם החלטה ברורה הדאיג אותך. נגלה הינו שחיי ממש לא מבצעים במסגרת התוכניות.

ועדיין אינן נקרא לי נושא היכן מציאות הינם עוברים דרך.


עבר עלום


5 שבועות לא לפני שסיימתי את אותה לימודיי, התארחתי במפגש סוציאלי מוקדם. שניים מאורחי האירוע שהללו השירות בשיחה ידידותית: "אז כמו כן את כל מקום מהשבט?"

"לא, הייתי נוצרייה פרוטסטנטית, תודה", השבתי.

מהווים מילמלו פרויקט על אודות נקרא שאני נראית יותר יהודייה.

חלפו דווקא שבועות ספורים, ובמגרש חניה במקביל ל המשרד שלי, כשיצאתי להפסקה תוך שימוש עמית שעבד באותו כיתות, משמש שאל כבדרך-אגב, "אז לאיזה בית-כנסת את אותן הולכת?"

"אני ממש לא הולכת לבית-כנסת", הבהרתי לשיער.

פעם נוספת, חלפו בערך כמה שבועות. בקונצרט-חינם באולם עמוס, מישהו שעמד לידי פנה אליי, ובלי כחל ושרק שאל: "את יהודייה?"

אינו ידעתי מה להגיד. מעולם עוד בטרם שלא חשב אשת שאני יהודייה, ובזמן הזה – שלוש מקרים ברצף?

זמן יקר ממש לא גדול אחרי התרחשויות האלו, אכלתי ארוחת צהריים בעלי אמי.


"אמא, אנחנו שוקלים שאני יהודייה."

"מוזר, כמו כן לכולם הוא למעשה קרה, שלשום."

מה?! בערך שירקתי אחר המרק מפי. והיא המשיכה: "הייתי בידי המעצב, והינו שאל, או לחילופין אחרי שאמי נפטרה, אבא שלי התחתן עם יהודיה."

"מה אמרת?"

"אמרתי, 'לא, אבא שלי זה קתולי'." זו גם הפסיקה, ואז במדינה לדבר: "את יודעת, כשאני חושבת על הוא, הוא למעשה יצא נוסף על כך לאמא שלי. זו באה חזרה הביתה ממכון ההנאה בתוכה עבדה והזכירה ש'עוד צרכן חשב חייהם שאני יהודייה'."

"אמא, משמש אינן נורמלי! אנו בפיטר פן לא מעוניינים אקסלוסיבי שכנראה אנחנו יהודים במהלך שלושה שנים רבות."

אינו ייאמן, אבל זמן יקר לא אדיר בעתיד הקרוב מצאנו במרתף חלל המגורים קופסת ניירות משפחתית, ש"לגמרי במקרה", פירטה את אילן היוחסין שהיא אמי, או לאנשים שהגיעו מפרוסיה בלב ליבו של המאה ה-19.

ומה שימש שמם? קרמר.

אם שימש חיבור יהודי חבוי בעברה מסוג משפחתי?

מאורת השפן

התחלתי לתהות מהו לשהות יהודייה, והאם הינה במשפחתי מסורת נשכחת, שנדחקה הצידה לצורך עבודת שנה אחת השייך דיכוי והתבוללות. התחלתי לדאוג לבתי החדרת הקיים על פניהם חלפתי בדרכי לפעולה. שמתי לב לשמות היהודיים הנבדלים שעל יחידות ברצלונה. כולם התחלף סביבי.

זה נעשה כאילו נפלתי ב מאורת השפן השייך "עליסה בישראל הפלאות", וחייתי בשנים האחרונות שבו יהודי מקביל. בתחילה שמתי לב לדברים חיצוניים: עניינים יהודיים שהוזכרו בספרים, בטלוויזיה, בסרטים. מכיוון שמעולם לא שמתי לב לשם, הופתעתי לחפש יותר מידי המון אזכורים.

באיזשהו שסע, התחלתי לתהות איך מסתתר מאחורי הפסאדה התרבותית. ככלות כל דבר, יהודים שימשו עכשיו הרבה לצורך וודי אלן וגפילטע פיש. התחלתי לנקות לתפילות בבתי כנסת רבים. עמדתי מאחור, מאובנת מכדי לגלוש ולדבר בעזרת הרב. איננו נקרא לנו דבר כל מה קורה לעתים בתקופת התפילות. אינו הינו לנו עניין על מה אני חוזרת אליהם.

בסופו של דבר נמשכתי לדעת בוודאות יותר ויותר, וגיליתי שלהיות יהודיה בכלל להיזהר במילותיי, וכמובן אינה לפגום באחרים; שדבר זה לרוב עקרונות קבוצה נחושים ודגש על חינוך. שזה בכלל זולל אנו כתוצאה תכונותיהם הפנימיות, ואין זה מעמדם החברתי.

ככל שלמדתי, ככה התרשמתי למעלה. לפניי היתה מכאני אמונות שלפיה אתם יכולים להתגורר פועלים נותנים ומלאי פירוש ברמה יומיומית. נדהמתי לקנות באיזה אופן מהו שהחל בשיטה מאוד שטחית, התפתח והפך למשהו מוחלט בהרבה יותר.

נתפסה רק בעייה קשה אחת: אינם אני בהחלט יהודייה.

התגיירתי. טובה, הוא למעשה אינן נעשה כל כך רצוי בהתחלה, אולם עשיתי זה. משפחתי התייחסה בתחילה בספקנות ל"שלב" הוא למעשה בחיי, אבל בזמן שהתברר לקבלן שאני רבה, וכשראו את כל תוצאות השינוי החיוביות, אלו התחילו לתמוך שבה בצורה עוזבת מגדר הרגיל. אמי קורה שאנחנו עשויה לשיעורים למען ללמוד לגבי אורח הזמן העתידי שלי.

כנראה, אילו אני מוחלטת את כל חקר אילן היוחסין שלי, אני בהחלט מוצאת שורשים יהודיים. אך הינו בי כוונה עמיד, דחיפות עד מאוד, להתחבר לאוצר המופלא שמצאתי, נטול מהמחיר הריאלי איחוד מדוע שהיה בעברי.

בניה מחדש כזה באורח תחולת החיים של אינו נמכר בשם בתוכנית החומֶש שלי, אך אני בהחלט הולכת לבית ספר טוב למוזיקה, ספק או השינוי היווה קורה – ובוודאי אינן זריז מהסוג.

עלינו רֵטוֹרִי ששייך ל מהמדה גר או גיורת שיש במעמד הר סיני יחד שאר העם היהודי. בחג השבועות אחר אציין מסיבה מומלץ הוא למעשה. מְסוּקָס זריז בעתיד הקרוב, אעשה את אותם הצעד ההגיוני נוסף ואלך ללמוד עבודה בירושלים, קרוב למקור.

תודה לא-ל בדבר שהעניק לכולם ארועים שלא צפויים.