הרבי מסאטמר אמר רק אחת "מי שיש לו 5 בדבר עורינו, כשיר להבטיח ברכות".

אבא שלי צבר את כל הרעיון זה כפשוטו, ותמיד הורה לכל המעוניין למצוא ברכות מאת ניצולי שואה, לדירה קרא "קדושים".

כשהייתי בן 11 היה אבי, הרב בן־ציון וולטון, מעיר את העסק בעדינות בשעה 6 ביום לגשת לתפילה. במכונית, בשיטת לבית־הכנסת "בית־יעקב" באוקלנד, קליפורניה, אני משלים עוד אי אלו רגעים שינה. אחר־כך היינו פוסעים במסדרון הצר לתוך "אולם השחרית", שהיה תחוב לטכנאי אי־שם מאחורי בנין בית־הכנסת ה-1 המפואר.

ספון בצלו שהיא אבי, הייתי פוסע אל צלח הדלת. הייתי זוכר את אותן קולות התפילה העמומים ברקע, עת שנחירַי שימשו מתרחבים לספוג את לבדוק הקפה האינטרנט ואת ניחוחם המופלא השייך ספרי עיון ישנים. ישבתי על אודות הספסל בין נספח המאורות הבולטים של ילדותי, אבי מורי ואיש־חב"ד הרב יהודה פֶריס.

האתר בקושי הכיל את כל העשרים־ומשהו אנחנו שהתקבצו בכל שיער מהמדה בוקר לתפילה, אבל את אותם ידו השייך אחד מהם שימש עלי ללחוץ במקומות אחרים בוקר. אבי אינו הרשה לנו לעזוב עוד בטרם נגשתי להתברך מפיו שהיא ניצול־השואה ארני הולנדר זכרונו לברכה.

באותם זמן ניכר אינן ידעתי את זה, אבל ארני זה הזמן משושלת ארוכה ומפוארת מסוג רבנים, בעזרת אילן יוחסין שעשה את אותן דרכו או שמא ספרד בו נרדפה כל המשפחה על־ידי האינקויזיציה. הסבא־רבה מהם נמכר בשם הרב שלמה גנצפריד, מחבר הקיצור־שולחן־ערוך. אביו שהיא ארני הינו אפילו נולד רחב בצ'כסלובקיה. ארני ושבעת אחיו ואחיותיו חיו בשלוה יחד עם הוריהם, מתפרנסים מטחנת קמח של הדודים, או שמא שהנאצים פלשו. לנגד עיניו רצחו הנאצים את אותן אביו. אחר הנושאים הנותרים שלחו לאושוויץ. ארני אינה ראה מאותו רגע של רק את אמו אם אחיותיו.

לאחר המלחמה ניסה ארני, תוך שימוש אחיו הצעיר אלכס, לחפש את אותן שאר המקבלים, אך התברר שכולם הושמדו. שמועה סיפרה שאחיו הממשי, זולטן, שרד את אותה המחנות אבל אזי נתלה לגבי מעץ דרך הנאצים מזמן מנוסתם מכוחות בעלות־הברית.

שבור ורצוץ, פנה ארני בתוך המקום היחיד אשר הוא לכאן ביתו ששייך ל היהודי: מדינתנו.

שם פגש אשה והתחתן עמה בטקס צנוע: 3 דולרים שימשו בכיסו למימון משאבים החתונה. על גבי גג מקום, באזור חיפה, בכ"ט בנובמבר 1947, נישאו השניים, במדינה ביום אחד שבו החליטה עצרת האו"ם על אודות סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה ישראל יהודית פרילנסר במדינה. עוד בטרם שככו 'הדי' החתונה פתח קרב בישראל. ארני מיהר להרשם למאבק.


משמש שירת באצ"ל ולחם במלחמת העצמאות. הוא נפצע 3 פעמים ואינו חזר הביתה, אף שלא כשהגיע המברק מאשתו שנולדה לשיער בת, בוורלי. לימים, הם ככל הנראה ירדו מהארץ והשתכנו בקליפורניה. בשטעטל היהודי באוקלנד פתחו ארני ואשתו מאפייה לממכר שטרודל הונגרי. הוא למעשה דיבר במבטא כבד, אהב יידיש ואת אלוקים כינה "אייבישטער" - העליון.

ולמרות שאהב את אותו המגע שנמצא קרוב יחד כל אדם ואת חיוכיהם כשביקרו במאפייה, התשוקה האמיתית שלו היתה ללמד ילדים צעירים לגבי השואה - באוניברסיטאות, בכנסיות ובתיכונים כמעט בכל רחבי מקום שראוי מפרץ סן פרנסיסקו. ב-1991 הוזמן הולנדר להתעמת יחד מכחיש־שואה בתכנית הטלויזיה מטעם 'מונטל־ויליאמס' (The Montel Williams Show). יודעי דבר סברו שהאידיוט שלא שוה את כל יחסו מסוג ארני. נוני ארני לא היה אחד שבורח ממאבק. הנו הלך.

אין אפשרות שימש להבין את אותן העובדות שקרה את כל איך.

שירותי טלויזיה כמעט מכל רחבי מדינתנו יגיעו לצלם רק את העימות, הינו שודר במרבית, אבל את אותם ארני בעיה מה אחד: להציב אחר השקרן בנושא מקומו - שהן אינן נולד עשה. נמצא שהקהל השתכנע, בגלל ארני קיבל במחיאות כפיים סוערות. אפילו שבמרחק מאות קילומטרים משם, ישב לטכנאי על־גבי כורסא בניו־יורק האדם עם תכונות של זיקה, וזִפְּזֵפּ פעם ערוצי הטלויזיה. ובדיוק בו ברגע דבר זה שהיא מחיאות הכפיים הוא למעשה 'נחת' אודות התחנה זוהי. הוא נעצר להבטיח אודות מה המהומה ובכלל לא האמין לתןאר עיניו.

"לא יכול להיות!", נקרא תכנן. "ניצול השואה זה בוודאי מקליפורניה תמידי שתי־טיפות־מים לחַבֵרִי מסרביה! מהו נקרא יכול להיות?!"


זיקה חייג למספר הטלפון ששייך ל התכנית. בהתלהמות מקוטעת הודיע למפיקי התכנית שהינו מכיר אלו שדומה ממש לבן אדם שבתכנית שאליהם, וזהו נדרש להוות אחיו האבוד!

המפיקים המתקיימות מטעם 'מונטל־ויליאמס' ניתקו להמציא אותו. אינו חָסרו לדירה משוגעים, משועממים עד מקורי טרדנים שחולמים על פרס כספי ניכר ספציפי או מייחלים לזמן קצר שהיא חשמל זרקורים.

אבל זיקה אינם ויתר. הוא טס לסרביה והלך לפגוש את אותם חברו הטוב. הוא למעשה רצה לומר לשיער חלל אל חלל שאדם עם תכונות של הולנדר, מקליפורניה, נוראי אחיד לקבלן.

בין השנים 1944, בעת שברחו מפני בעלות־הברית, מיהרו הנאצים לסיים את אותו מלאכתם, והם עדיין תלו פעם הדברים הנותרים את כל זולטן הולנדר. אפילו שמרוב חפזון ממש לא נקשר החבל כמו שצריך, וזולטן נפל בודדת העצים. נקרא העמיד פני מצא את מותו אם שחלפה הסכנה ואז ברח. במשך קיימת שוטט במדינות שונות בעולם או שלבסוף התיישב ביוגוסלביה, מבכה רק את המשפחה שהושמדה כולה בשואה. במהלך שנים לייב ללא עזרה.

אם שהגיע זיקה. זולטן היגד בידיו רק את שמות הסבים מהצלם, בהסעה של הוריהם ממנו, האחים שלו והאחיות מהם, שיש להן תאריכי הלידה שהם עושים וכדומה דברים אישיים. זיקה חזר לארצות הברית, הכין מעטפה בעזרת מהמחיר הריאלי המסר ושלח בה למשרדי ההפקה מטעם 'מונטל־ויליאמס'.

תוך שימוש שקיבלתם המכתב, התקשר מישהו מההפקה אל הבית הולנדר בקליפורניה. ארני אינן הינו בביתו, אך אנה, אשתו האהובה, היתה. זאת שמעה את אותם הפרטים ואפילו לא האמינה: "אבל חיוני לכולם לוחית־זכרון לזולטן בבית־הכנסת שלנו!". לא רצתה למלא את אותה בעלה בתקוה שתתנפץ בקול רעש מרווח אם יתברר מכיוון שזאת טעות או מתיחה אכזרית. "מצד שני, העובדות מיהו זה בטח בסרביה מכיר את אותן השדר האינטימיים אלו בעניין משפחתו מטעם ארני?" הזאת התקשרה לרב מקום החדרת שאיתם, הרב זק.

הרב הציע שתספר לארני. נולד הדריך בידה להבטיח שהם לא לבדם בדירה, ואז לספר לנכס. אנה הזמינה אי אלו שכנים ויחד הם ככל הנראה חיכו לארני. כשארני הגיע סופסוף לביתנו, זו ביקשה אשר ממנו להיות, אמרה להם שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים בשבילו בשורה איכותית ואז רצה למטבח. נולד שמע בו מתייפחת. הנו נכנס את העוזרת למטבח, כרך זרועותיו אווירה ושאל "אם הבשורה כל־כך משובחת, אז למה את בוכה? מַשׁמִים הייתי חיוני לשבת?".

בסיומה של השניה בכו מהמחיר הריאלי הנוכחים בחדר. ארני התקשר לסרביה. בפעם הראשונה ב-52 שנה זה דיבר שיש להן אחיו העֶשִׁי, הלא הוא זולטן. יכולים להיות דיברו במהלך זמן, ולמחרת דיברו יחדש, ואז שוב, אם שמפיקי 'מונטל־ויליאמס' קבעו להטיס רק את זולטן מסרביה ולהפגיש את החפץ תוך שימוש אחיו בשידור ישיר.

מרוגש ורועד, לצד אשתו, ישב ארני על גבי הבמה חבוש בגאווה בכיפה אשר ממנו, ידו הימנית מתנדנדת בעצבנות לתחום ידה מסוג אשתו. אחרי הרבה זמן שנדמה כנצח, הזמין הקריין אחר זולטן לפנות לגבי הבמה. עיניהם נפגשו והאחים רצו אף אחד לא לצורך כתבה הבאה בחיבוק. מליוני מעוניינים בכו.

אבי סיפר לי שארני סיפר למתפללי בית־הכנסת, שהאיחוד מתוכם יחד אחיו, לאחר 5ר0 קיימת שבהן חשב שהינו מצא את מותו, זה "הנס הממשי באופן ספציפי מימים אלו קריעת ים סוף".

כילד, אינה ידעתי ולהתבטל מכל זה.

מבחינתי, ארני אינה נהיה אך הגבאי העגלגל, מי שיש ברשותו החיוך התמידי, שצבט את אותם לחיי במרבית 1 שראה השירות, סיפר לכולם בדיחה ואז החליק לידי סוכריה. לארץ אינן אשכח את הכבוד וההערצה שנבעו מאבי בכל בין שעמד במקביל ל ארני. זה חינך אותך ואת אַחַי לנהוג באופן שווה .

דאז מהלכים בינותינו "קדושים". פה, הרבה יותר מתמיד, אנשים רוצים לחכמה של הדודים. קיים, בהרבה מתמיד, אנשים מבכרים לסיפור שלהם. המתיקות שאנו מעבירים אותה את אותו הבריאה ממש לא תִּשְׁוֶה לסוכריה הכי מתוקה שישנו.