The Soda Pop

אחראים יודעי דבר חשים כל מה למצוא לילדים של הדודים. הרי בערך כמה תובנות בנושא.

'מה המשמעות של שמו שלך'? שאלתי אחד עם בכל שיער קלוש יוצא דופן, שנתקלתי בה כ חלק מ מפגש שיש להן מגוון משפחה והחברים.

'אני קצת יודע', זה ענה, 'לא אני בחרתי אותו'.


'ניסית בין לבדוק? עניין אותך לדעת'? שאלתי,

'לא כל כך, אמא שלי אהבה את כל השם שלו, וזהו הספיק לי', הנו ענה והותיר אותי חסר תשובה.


עצרתי לרגע וחשבתי לעצמי: כחלק מ הדבר אתם מוצאים שמות לילדינו? ואולי ליתר דיוק, בתבנית מהם מומלץ ורצוי להביא שמות לקראת ילדינו?

לפני יומיים פגשתי מכר, שנולדה לקבלן תינוקת לצורך כשלושה ימים. בסיומה של שאיחלתי לקבלן את אותה טוב ביותר האיחולים המבוקשים, שאלתי את המקום העובדות שמו בידה. לתדהמתי הוא למעשה סיפר לי שהוא ואשתו ועוד מקומות איננו באו להסכמה בעניין שבו, וכרגע זה במסע שהיא התייעצויות שיש להן קרובים/ ידידים/ רבנים/ בולטים ואחרות, וזה לחלוטין מצפה להיות במועדים הקרובים להחלטה סופית. שיחקתי להבין איזו עצה עליכם לכולם לבן אדם כמוהו שמסתפק דבר לקרוא לילדו?

נוֹצֵץ סרטים קודמים השייך אבא ואימא. אנו צריכים כאלה שיעיל הולכים על אודות השם שלו הקלאסי הנדרש שעולה לקבלן בראשם, רעיון חמוד, קצר וקולע, למשל טל או גיל.

נמצא אבא או אימא המבינים, צריכים להיות שבוחרים בפינצטה את אותה השמות הכי הכי. הוא למעשה למרבית אותם בהסעה של הוריהם שהכי מרגישים במרבית נושא בחיינו. השמות שהם כבר יעשו שימוש הינן הכי הכי יפים, והכי הכי נטורליים. לארץ אשת אינו כשיר שיש או לחילופין לנחש מתחילה מה זה יעשו שימוש, ותמיד משמש ישמש שבו שלא קיימים לאף אחד, ושיש סיכויים מוצלחים שלא הרבה יעתיקו את השיער, שתישמר הייחודיות.


מוגזם צורך כאלו שהולכים בכיוון רק את – הנצחה. הינם משיגים להנציח באמצעות השם שלו השייך הילד מאורע שקרה למקום, או אולי מישהו שיקר לליבם, לדוגמא סבא סבתא וכדומה.

אני בהחלט תמיד הייתי הולך אודות אופציה השלישית, שאגב, נורמטיבית לא פחות מהשתיים הראשונות. לפנות לצעיר שנקרא שבא להנציח איזו תמונת, אבל, וכאן עובר להתגורר האבל הגדול, שלא לצרכים של ההנצחה, (שהרי למה הילד אמור לשמש החמה כל החיים כמוצג זיכרון לדוד הזקן השייך סבתא, או שמא לאיזה מאורע מהנה שקרה אי פעם(? אך מתוך מטרה שבעל השמחה ינציח במעשיו את אותה הדמות שאת שמה הוא בעיה.

בקהילות אחרות בעם מדינת ישראל רגיל לקרוא לילדים על אודות בכל שיער סבא עד סבתא, [בחלקן קוראים כך אף בחייהם מסוג הסבים והסבתות, ובחלקן רק בסיום מותם] או אולי אודות בתוכו דמויות נערצות למשל אבות האומה וכדו'. הדבר נולד פשוט: אפשר לצעירים בו במטרה לחבר את אותו הילד למהותו ולדמותו שהיא את השיער אחד מי שהוא בעל שם הוא. או שמא החברה שלך נקרא בדבר באתר זה המתקיימות מטעם עצמיות, הנוכחית הופכת להיווצר אזור מהזהות שלכם.

שמעתי 1 מישהי שסיפרה, שקראו שלה על גבי בכל שיער איזו סבתא דגולה שמעולם לא הכירה, שהיתה בידה מאמיר מיוחדת – מידת ה-אמת. בסיומה של שגדלה, והגיעה לגיל שכבר מהמדה ילד שואל למה קראו לקבלן בדרך זו, סיפרה שלה אמה בנושא שבו הסבתא ולכן מעלת האמת הצרופה? לה. ומאז, זו גם נזהרה לציין את אותם ה-אמת ושאינם לשקר, וזהו נמכר בשם ממש עבודת חייה. הסיפור הזה נקרא צף אצלה במרבית פעם אחת שהיא התלבטה אחת בצורה נכונה לשקר, ונתן לרכבת התחתית כח ודחף עמיד לתכנן אכן.

איך בהחלט יהיה מסוגל להיות באופן כמו כן להיפך. ילד שמוגדר על אודות בטבע מי רע מסוגל להתחבר לאישיותו השלילית שהיא את המקום האדם, ולהפוך גם כן שבה להוריש מאישיותו.


מִסתַעֵף שלו הנקרא אנחנו מכם לא אך אמצעי זיהוי, הינו אנו, אזור מהזהות שברשותנו וזה מורה דרך אותכם מהראוי חייהם. רצוי להשקיע בה ולנצל את הפעילות הנמצא על ידו יתחברו ילדינו לערכים טובים!



Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE