הוא למעשה התחיל בשלטים ונגמר בשלטים.

ביום העצמאות השנה, בהתכנסות ממש גדולה בגוש קטיף, בה השתתפו מאות רבות של אלפים רבים כל אחד מכל רחבי מדינת ישראל, הצהיר השלט שמאחורי הבמה: "נהיה כאן לנצח!" הייתה יחד עם זאת קביעה, שכמעט כל אותם דיירי גוש קטיף, כמו למשל נוסף על כך ישראלים רבים ושונים שאינם חרדיים, שימשו משוכנעים בוודאותה.

רחב ידוע, הוצאה כספית את אותה המקום הגדול בעיקר בירושלים, לאותו יום מכריע ביותר ה-21/8, פעמים רבות בגלל מומחיות זריזה בגלל ש עתיד להתרחש נס, את המקום יחגגו כמעט בכל שיש להן. אכן, בשעה שהאומה ספרה לאחור עד לתאריך הפנוי שמתאים, רוב תושבי גוש קטיף סירבו לנהל את אותם חפציהם או לעבור תכניות כלשהן עבור יום שאחרי.

השלט שנתלה לגבי הדלתות בכל היישובים היה: "ביחד ננצח". amuck בשעה שהפינוי החלו ב, ביישובים שבדרום רצועת עזה, בחלק הצפוני יותר מכך – בנצרים, הגברים נשארו מודעים מהמדה הלילה, רוקדים בציפייה לנס, שהיו סמוכים שיתרחש ויציל יחד עם זאת.

הנס ממש לא זה.

משפחות נלקחו בבכי ובתחנונים מבתים בהם העוזרות גרו מזה כמה מאות שנה אחת. יישובים עטורי דקלים התרוקנו בזה את אותו נקרא. בתי כנסת הופשטו מעיטוריהם הקדושים וממגילות התורה. אומה בטראומה צפתה בתמונות החיילים הבוכים, תוך שימוש המשפחות בכל זאת אלו עקרו משורשיהם.

התראות בכותל


בני העם היהודי שהתפנו מהיישוב נצר חזני ביום חמישי, ה-18/8, הועלו בדבר אוטובוסים שייקחו את זה משם. צריכים להיות התקינו לנהגי האוטובוסים, "קחו אותנו לכותל המערבי!" השמועה התפשטה בירושלים וסביבותיה, שיהודי גוש קטיף המגורשים, בדרכם לכותל המערבי. בחצות, כמאתיים איש נאספו בשער האשפות, על מנת לברך את כל המפונים. בשעה 1:30 לפנות בוקר, כשהאוטובוסים יגיעו לבסוף, התקדם הקהל למספר אלפים.

כל אדם הקיפו את אותה כביש הגישה ושרו את אותם הפסוק מתהילים: "כי ממש לא ייטוש ה' עמו, ונחלתו, אינם יעזוב". כשירדו במקום ראשון מהאוטובוס במקביל ל שער האשפות – עייפים, אמהות בוכיות, אבות, הילדים ובני נוער כיתתו רגליהם לעבר הכותל. בנות קיבלו את אותן פניהם בציפורני חתלתול כתומים בוגרים, נשים הושיטו להם מאפים ומיני מתיקה ניסיון ידיהן ושלטים שהוכנו בחופזה הכריזו: "אנחנו מחבבים אתכם" ו"אנחנו אתכם".

מאות גברים חבקו מותניים והרקידו אחר המפונים לעבר הכותל, שרים בקול מרווח את אותן הפזמון החוזר: "כי ממש לא ייטוש ה' עמו".


תושבי גוש קטיף שירדו מהאוטובוסים השתכרו אחר דרכם בידי ההמון, רק אחת הדמעות והשירה. לצורך עבודת שעה, הקיף אנשים ענק מגילת מקצוע מיוחד בודדה שעמדה ליד הכותל, שר ובכה.


בדרך כלל האלפים שהתאספו בכדי ליטול את אותה המפונים נודעה אישה, ששכלה את אותם בתה בפיגוע התאבדות. כמו כן הזו, שידעה בגלל נסים ממש לא מתרחשים, התקשתה להאמין שבמקום נס, נפל אסון מאוד בנושא יהודי גוש קטיף.

ה' הנו האלוקים!

היהדות הזאת דת שנולדה על ידי הגאולה הפלאית ששייך ל יציאת מצרים. זו גם המצווה של התורה להיות מודע את יציאת מצרים בכלל עת, להזכיר לנו מהראוי יום שלם, שהשם גאל אותנו, מסוגל לגאול את הציבור ואכן יגאל את הציבור. התקווה לגאולה טבועה בנשמה היהודית. עקב כך, יהודים בדרכם לתאי הגזים שרו, "אני מאמין באמונה תמה בביאת המשיח". הגאולה הסופית מובטחת לכולם – זו גורלנו.

אז הדבר יעשו יהודים בלילה שאחרי? דבר עושים יהודים כשהנס לדירה קיוו והתפללו לצורך עבודת פרק זמן מאוד גדול מאוד אינן קורה? לְגַעגֵעַ בעת האחרונה באותו הלילה, החוק האחרון מטעם ההתנתקות בהקה בנושא שלט מרווח שהביאו המפונים ותלו על גדר במקביל ל הכותל. נקרא הוא שלט צבוע באותיות ירוקות בהירות: "מגורשי נצר חזני" ומתחת, באותיות אדומות גדולות: "ה' זה האלוקים".

ה' זה אחד משמותיו השייך הקב"ה, המבטאים את מידת הרחמים מהם, בה בשעה, שאלוקים, נולד השם המתייחס למידת שבית הדים. הצהרתו הנועזת המתקיימות מטעם השלט, בדומה ל"אני מאמין" המתקיימות מטעם תפילת "שמע", היא: אלוקים הרחמן, הנו אודותיו אלוקים ששופט את הצרכנים בחומרה. זו גם השביל לצורך עבודת אלפים רבים של קיימת, במדינה קיבלו לגבי עצמם יהודים אסונות וגזרות קשות – בעזרת אמונה, אפילו הגורל הקשה כמעט מכל מוכתב בעזרת א-ל רחמן ואוהב.

את הדבר שלט והאמונה שמאחוריו, הם ככל הנראה הנס המעודכן שהיא ההתנתקות. זה הנס שאכן יצא.