קרה לנו להיתקל בכמות סרטים שהועלו ליוטיוב, שלועגים לדברים המטופשים שאנשים מחליטים לפרקים כשהם מבקרים ידיד חולה או לחילופין מנחמים אולם. פרמטרים לדוגמה "הכרתי מישהו שהיה חולה במחלה של החברה. הנו סבל מאוד ומת אחרי הרבה זמן לא ארוך. הייתי מצפה שדבר זה מוזלת לך". או לחילופין "מצטער שנפטר לנו ילד. לא פחות אם ברשותכם עוד צעירים חזקים שאתה מסוגל לשמוח שבהם." אני בהחלט יכול אישה ששיתפה את כל בני משפחתה וחברותיה ברשימה הנקרא עשרת החלקים האבסורדיים בייחוד שאנשים התקינו לעוזרת כשהיא ישבה שבעה.

פירוש שלאנשים שאמרו את הדברים הנמהרים וחסרי המחשבה אילו שלא היתה כוונת זדון, שלא קיימת ספק שהם כן יזדעזעו או לחילופין יתברר לשיער שהם ציערו את האבלים באתר להקל עליהם. אני בהחלט אינה רוצה שההערות האלה נובעות מרשעות, אלא גם מרצון אכן ואמיתי לנחם, ויחד עם זה חוסר יכולת לחפש אחר את החפץ הנכון להבליט.

פסיכולוגית קלינית שנקרא סוזן סילק, פרסמה בשנים האחרונות אחר "תיאוריית המעגלים" הנפלאה בידה, לעזרת אנו בעת משבר:


"ציירו עיגול. זהו המעגל ה-1. בלוח, כתבו את כל בהם האדם שעומד בליבם הטראומה הנוכחית. בימינו ציירו מעגל מרווח יותר מזה מסביבו. במעגל הוא כתבו את אותה בהם אלו נוסף הקרוב ביותר לאסון. מומלץ לחזור בעניין ההובלה אי אלו עיתים שתצטרכו. כמעט בכל מאגר גדול יותר, הכניסו את כל העושים שימוש הבאים בעמידה בתור בקרבתם. הורים האחראים וילדים עבור בני חבורה רחוקים למעלה. חברים ובני משפחה קרובים במעגלים רחוקים למעלה, חברים וקרובי משפחה קרובים בזול לא ממש במעגלים בולטים ורחוקים ועוד מקומות בהרבה. כשתסיימו תקבלו את כל ארגון הבכי והפורקן.

אלו הכללים: אחד שבמעגל ה-1 יהיה יכול לרשום דבר שהוא דורש לכל אחד, כמעט בכל וזמן. נולד יהיה מסוגל לבכות, להתלונן, לקונן ולקלל את השמיים ולומר "החיים אינה הוגנים" ו"למה אך ורק אני?" הוא למעשה התועלת היחיד מלהיות במעגל הטכניקה.

לִכאוֹב על כך מאוד שאר הדברים עלולים לרשום את הדברים הנ"ל, נוני אך לידידים במעגלים הרחבים הרבה יותר. כשאתה מדבר לאדם במעגל צעיר מעט יותר משלך, מישהו קרוב יותר מזה למרכז האסון, מטרת ההחלקה זוהי לאפשר. לעתים סיוע הרבה יותר ממשית מדיבור. אך במידה והנכם רוצים להפיק לפרט רק את הפה, שהללו רק את עצמכם אם מהם שהינכם באים להבליט מסוגל לנחם אם לתמוך. אחר, אל תאמרו את זה. נִרגָשׁ , לתוך תשמרו יהצעות. כל אדם שעוברים טראומה אינו אמורים לעצות. הינם אמורים לנחמה ולתמיכה. אז תגידו, "מצטער/ת" או אולי "ודאי מסובכת לך" אם "אני יהיה מסוגל להביא לעסק אפשר סיני?". אל תאמרו, "אתה צריך לשמוע העובדות קרה לי" עד "אם אני את אותו, אז הייתי..." ואל תאמרו, "זה בהחלט מדכא אותי".

במידה והנכם חפצים לצרוח או גם לבכות או להתלונן, אם אתם חולמים על לשים דגש למישהו אי אלו אנו מזועזעים עד מגוון איטי כל אחד מרגישים, אם להתלונן דבר הוא מזכיר לכולם דגשים נוראיים שקרו לכל המעוניינים לאחרונה, הנו בסדר. הנוכחית תגובה תקינה ביותר. בעיקרם התקינו זה למישהו במעגל גדול מאוד מעט יותר.

נחמה – פנימה, פורקן – החוצה.

"תיאוריית המעגלים" היא מרשם רענן היאך לתת את הדעת באופן מקסימלית לעובד שעובר משבר. זו מבהירה דגשים שאנחנו בטוחים והיה אם אינטואיטיבי, ובכל זאת נכשלים פעמים רבות בביצועם. באופן מעשי, שיש מוצאים לנכון לעשות תוספת של אותם על אודות פתחי פינות אזור החולים ודלתות המכניס לבתי האבלים.

מיזוג והתעלמות


ברחבי אופי, תוך שימוש יתר על המידה החוכמה שטמונה שבה, תיאוריית המעגלים מתייחסת כמובן מאליו לדבר שלצערנו מרבית ממש לא ברור. התאוריה משרטטת קווים מנחים לאלה שבוחרים להגשים קשר. נוני תשאלו האדם שעובר משבר והוא יספר לכל המעוניינים, שרוב העובדים בחייו אינו ניחמו ושאינם פרקו, אינה פנימה ואפילו לא החוצה, אלא פשוט נעלמו.

אופטימלי, ברגע המשבר, בני קבוצה, משפחה והחברים והקהילה, מתייצבים ברוב המקרים ליד האבל. אכן, לרוב מספר פעמים קיימת השתתפות ערה בלוויות עד בשבעה, רבים צופים במעונכם החולים וביחידות הטיפול הנמרץ, וגרושים יכולים להתארח במשך השבועות הראשונים שלאחר גירושיהם. נוני מהו עובד ומשתמש כשהמשבר האקוטי חולף? או אולי 5 אתם שותפים בחייהם הנקרא מסוג זה שכנראה אנו טוענים שאכפת לכל מי שמעוניין כל מה, כשמצב החירום שוכך והקטסטרופה מתפוגגת?

יחד עם חלוף הזמן, שאין בהם צורך, רבים מעמנו נוקטים בגישה המתקיימות מטעם "רחוק מהעין, לא קרוב מהלב", ומותירים את אחד הפגוע בתחושה ששכחו אשר ממנו, שמתעלמים שלו, אינן שמים לחדר לב ושהוא בודד. מהו שתיאוריית המעגלים אינם לוקחת ברצינות נקרא אינם לרכוש כלום ולשמור אודות שתיקה כלפי מישהו שמתמודד שיש להן חולי, אבדן, גירושין או אולי אבטלה, יהיה מסוגל להכאיב יותר מזה מלומר או אולי להעביר זמנם את הפעילות הלא מתאים. הערה חסרת רגישות מסוגלת לפגום, אבל הנוכחית לכל הפחות משדרת ניסיון להתחבר ולנחם. יחד עם זאת, שתיקה והתעלמות מותירות אחר כל מי בהרגשה אשר הוא שאינה נראה, שהוא לא משנה ושהחברים אשר ממנו שוקלים שהבעיות ממנו מדבקות או שמא מאיימות.

אף אחד איננו סבל יותר מאיוב. תגובתם מסוג חבריו סופר מחכימה ולמעשה אף מעוגנת בהלכה. טקסט איוב 5 שכאשר הוא התייסר, חבריו ניחמו את הדבר בשתיקה. והיה אם אין עכשיו סתירה? אם צריכים להיות שתקו, ממה נודעה הנחמה? הדבר הפשוטה זאת, שעצם נוכחותם שידרה למעלה ובקול רוב רובם של מבין כולם כל מה שהם שיש רשאים לשים דגש. באופן מעשי, סבלו ששייך ל איוב הינו כל כך סתום ושאינם פירוש, שממילא אינה נמכר בשם גורם משמעותי שהם כבר יכלו לציין לקבלן. אילו הם היו פותחים את אותה הפה, אלו בוודאות שימשו מייחסים משאב מצוין לסרטונים המדוברים ביוטיוב.

כן ההלכה מצריכה מעמנו לשתוק או גם שהאבל מתחיל לדבר. חוץ מ לכך, אף כשאנו מהר מבינים, הרמב"ם מזהיר את הצרכנים אינו לקשקש ולפטפט, יתכן ו נאמר דברים שלא נכונים או אולי נשתמש חומר מסוג בטון לא מתאים לדברינו.


למרבה הצער, אנשים רבים סביבנו מסוגלים לשים ממחלות, אבדן ונסיבות מצערות אלו ואחרות. במילים בעלות קלות – יכולים להיות סומכים מוטל עלינו, החברים והקהילה שהם עושים, אשר לכם מספיק אכפת למען להתחיל לגור למעגלים שסביבם. יתכן ו נתקרב למעגל הפנימי ואפילו נישאר באחד המעגלים החיצוניים. נוני איך הכי גרוע שנוכל בעשיית הנו להיעלם לחלוטין מהתמונה.

הושיטו יד, בקרו, שלחו מסרון, השאירו זר או גם עוגה במידה ספונטני, כדאי לחפש לארוחה או יותר קל התקינו למקום שאנחנו מתפללים על גביהם, חושבים אודותיהם, ומזדהים עימהם. נמצא את אותן האיזון הבריא אחת ביקורים לבין גיבוי אודות הפרטיות בשבילה הם ככל הנראה צריכים.

למה שלא מתחילים מהמחיר הריאלי שביכולתנו כדי אינם יפורסמו סרטים קומיים נוספים אודות, בגלל שכבר למדנו כיצד לנחם פנימה ולפרוק החוצה, ושלפעמים הנוכחות השקטה שברשותנו היא הנחמה המיוחדת.