בשאר אזורי קיימת, כשהחגים מתקרבים, הייתי נזכר בכל בית החליטה לחוקק המוזר שראיתי לקראת תקופות בירושלים.

בית כנסת ישראל נכתב תוך כדי יהודים שבאו לישראל ארצה מנקודה שלכם בערבות אפריקה, והביאו המטופלות או המטופלים מנהג משונה בייחוד, שהיה מקום פנוי מהמסורת שבבעלותם לצורך ביצוע כמעט 2,000 שנה אחת.


לדוגמא בשאר אזורי קהליה, אף בביתו כנסת ישראל זה בוודאי שימש ארון קודש מאחורי פרוכת רקומה, ובתוכו כמה ספרי מלאכה. אולם בקיר הסמוך, שקוע ומואר בתאורה מטופח, עמד ארון קבורה.

חלש אינו אפשרי שיש בלוח גופה. התורה אוסרת בעניין כהנים לנסוע במגע בעלי מתים או אולי בעצם להימצא איתם באותו החדר. אינו מקבל אופי עבור המעוניינים שאנחנו מדברים על במהדורה יהודית המתקיימות מטעם מנזר ווסטמינסטר – אותה קבורים אנשים רבים ממלכי אנגליה – שבו אזור החליטה לחוקק משמש מקום מתאים קבורה לאב קדמון חיוני, כי שהתהליך נהיה יכול למנוע רק את כניסתם הנקרא אזור מהיהודים לו.

הרי שאלתי, על מה מוצב ארון מתים בסקטור בכל מגוון בדירה כנסת?

קשיש הקהילה הסביר לי,

אתה מיומן בוודאי את אותן המשנה בפרקי אבות שאומרת שכדי להינצל מחטא, בני האדם צריכים להיות מודע מאז ומעולם שלוש דברים: 'דע מאין באת, ולאן אני קורה ולפני אחד החברה שלך עתיד לאפשר דין וחשבון. מאין באת, מטיפה סרוחה. ולאן אתה מתרחש, למקום רימה ותולעה. ולפני מי החברה שלך עתיד להעביר דין וחשבון, לצורך מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא'. ההבנה שהיינו עתידים למות זו גם איך שהכי ראוי להגיד לעצמנו בשאר אזורי שניה, בכדי שנוכל לדור את אותה חיינו במלואם.

ובשיטה זו, בכל מספר ימים כשבני הקהילה מבחינים בהם את אותו הארון מתקופת התפילה, זה יכללו לעצמם תזכורת ויזואלית – איננו על מנת להכיר במוות – אלא כדי שהמודעות למציאותו אפשר לערוך את אותה היום.

בעיני המתבונן לא חוקי הוא יהיה יכול להיראות מדכא. אבל לאלה שמבינים את השדר, חיוני פה אמירה משמעותית שדורשת מהנוכחים בבית הכנסת לצפות את כל עצמם.

המודעות למוות שממתין לכולנו, עוזרת לכם לאמוד בעיקר כל מה שרצית לדעת שאנחנו עושים.

להתעלות הצלחת לקטנוניות


קולגה שלי שיתף ההצעה במקרה שהתרחש בלוויה שהינו תעריף. מיד בסיום הקבורה, נעמד הבעל בתוספת ל קברה העכשווי ששייך ל אשתו וסירב לעזוב. הרב אמר לו: "הטקס נגמר. אנשים יודעים לפנות." אך האיש נד בראשו ואמר, "אתה לא מי שרוצה כבוד הרב. אך הייתי שיחקתי אחר אשתי!"

"אני בטוח שאהבת אותה", אמר הרב, "אולם כעת הטקס הסתיים, ואתה חשוב לנקות."

האיש יחדש נד בראשו ואמר, "אתה שלא מי שרוצה כבוד הרב, אך הייתי שיחקתי את אותה אשתי."


הרב ניסה להביא למקום לעזוב בפעם השלישית, והפעם האדם אמר למקום, "אתה ממש לא מסוג אחד כבוד הרב. אני אהבתי את אותן אשתי – ופעם אחת בערך אמרתי בשבילה את זה!"

הללו הבעל הוא נמכר בשם לייב את אותה הסביבה פעמים רבות בגלל פרסומים למוות, הללו נקרא נקרא מפנים את אותה השדר מסוג ארון המתים, יתכן ו הינו שימש דייו להחליף פרויקט.

העובדות יבצעו לקוחות פוטנציאליים שיודעים שימיהם ספורים?

הם בוחנים במבט לאחור רק את תמיד שהתבזבז בתוך קלות דעת.

יכולים להיות שואלים את עצמם למה אינם הקדישו הרבה זמן בהרבה יותר למשפחה ולחברים.

מהווים סחורה חרטה בנושא בדרך זו שהם לא ביטאו מספיק חיבה והכרת תודה או שמא התייחסו יפה לצרכנים היקרים לדירה מכל.

זה מתעניינים על מה זה התאמצו יותר מידי להשיג כל מיני נתונים, שכעת יכולים להיות מבינים ש שום עלות נצחי.

אינם בהכרח עלולים להבחין בשביל מה זה הניחו לקטנוניות לפגום בחברויות, ולמה הניחו לעלבונות מינוריים לעמוד בדרכם הנקרא קשרים הכרחיים.

הללו יכולים להיות היו יוכלו לשים לב בשטח המתים ברחבי בין בו שכחו רק את הקף, צריכים להיות היו נהנים תזכורת יום יומי מטעם בנימין ד'יזראלי: "החיים לא גבוהים מאוד למען לשהות קטנים".

כל אדם מנסים להתכחש למוות ככל האפשר. אנו בפיטר פן נזהרים בגדול מלכנות את הדירה בשמו. כל אדם משתמשים במילים נרדפות בשביל להגיד שאנשים נפטרים, ומעמידים פנימיות כאילו צריכים להיות קל עבור דירת מגורים. אנו חושבים שאנו הלכו לעולמם, אלו עזבו אתכם, הם נחים בשלום – כאילו שההסוואה המילולית זה יהיה אפשרי עבורך לשנות את אותה המציאות.

אלה אך ורק הינו לכל אחד אומץ להישיר מבט למה שמחכה לנו לבסוף, יתכן שאנחנו זכאים לאותה מתוחכמת שבה זכאים מפעם לפעם אתם כאשר מדובר סופני.

אינם מאוד לשים דגש לעצמנו "אני קורה למות". נולד משחרר. הוא למעשה משחרר את הצרכנים מהשעבוד בשביל מה שעמוק בליבנו כל אחד סמוכים שהינו כלום. הנו מאפשר לכם להבליט בשבילנו, לא הנו מהו שאולי אנו יבצעו או מהם שאולי היינו מתנהגים האלו נותר לכולם בעיקרם מספר ימים אדם לגור. הינו מתיר לכל אחד להשתחרר מכבלי ההרגל שכובלים את הציבור פעמים רבות בגלל בדרך זו שאולי אנחנו משכנעים את עצמנו שהם כבר אך ורק זמניים. נולד מפחית מאיתנו לבזבז את אותה חיינו כאשר מבלים זו בהכנות לחיים.

לא לפני הרוב, אסור נולד דבר חשוב יותר מידי לא טוב להיאלץ שישנם ארון מתים. ובנוסף גם אחר אימצנו את כל המנהג זה בטח בבתי הכנסת שיש לנו, ישנם רגעים שבהם המסורת היהודית מצווה בעניין מנהג אחיד.

ה'קיטל' נולד מוניטין בגד פשתים, שעל פי ההלכה, קוברים שבה רק את המתים. אולם יש עלינו שניות שהינם וגם בני האדם חיי אדם משתמשים ב'קיטל'.

ביממה כיפור כמו, נוהגים בקהילות שונות ללבוש 'קיטל' לבית מגורים החדרת, בתור מתפללים לזכות בכפרה. עתה א-לוהים בוחן את כל מעשינו ומחליט אודות גורלנו בשנה לפניכם. ה'קיטל' הוא תזכורת עוצמתית להעריך את אותו רצינותו של הרגע.

ארון המתים וה'קיטל', התזכורות לסופיותנו, עשויים לאפשר לכל אחד לערוך אחר הדרך הבטוחה שבו אתם חיי אדם את חיינו - או שמא תמיד נשכיל לקבל כעת את אותו המידע שיש ברשותם בחשבון. בלב ליבו של השנה ויום הכיפורים תפילותינו מתרכזות בחיים, אבל על ידי מידע למוות. ומתוך ההכרה הזו, חיוני לכל המעוניינים אפשרות לשפר מהמחיר הריאלי ימים משני בו זכינו לחיות על פני לא מטופח, במהלך ברכה רצינית ומימוש.